הרבה אנשים שואלים איך נוצרת השראה, מאיפה היא מגיעה ומאיפה לוקחים השראה. הרבה מעצבים קוראים לחיפוש של ״מה עשו לפניי״ בשם ״חיפוש השראה״ או ״צריך לקחת השראה מ״.
האמת היא, שכשאני כותבת את השורות האלו אני נזכרת לרגע שדיברתי עליהם בבלוג, וש…כן! זה קרה בפוסט הראשון שלנו יחד.
סביר שאתם כבר יודעים שאני לא מאמינה ב״מה עשו לפניי״ כאבן דרך ומקור ליצירה, להפך, בעיניי זה חסם.
אז ממה עשויה ההשראה שלי?
מהעיניים שלי. מהחיים עצמם. מהפיסות הקטנות של עצמנו מול הזמן שחולף, מהמרווחים שבין שקט מוחלט לרעש מוחלט. אי שם. שם גרה גברת השראה.
כשעברתי על האייפון בשאלה ״איך זה קרה״, איך אמבד היא אני, ואני היא, ומאיפה החייזרית הירוקה הזו יצרה לה עולם שלם, גיליתי כמה קשה עבדתי בלחיות אותנו, ברגעים של השקט הקיצוני מול הרעש הקיצוני, בחלקים הקטנים האלו… אלו שהכי קשה לתפוס.
אחרי שנה של כתיבה מאומבדת מגיע לנו מזלטוב. שנה של תוכן איכותי שמה לא עברנו בה יחד, שנה של ריצודים וזריחה, שאינמצב שאתאר את כל מה שעברנו אני והיא.
תודה על כל מי שאתם! 🙂
מזל שיש וויס, מזל שיש תמונות, כמה טוב שבאתי הבייתה.