את המחקר על קליגרפיה של מיכאל שוורץ קיבלתי בהודעה פרטית, אני מאד אוהבת לקבל הודעות שלכם כי זה תמיד מרגיש שאמבד היא כמו בית פתוח.
איזו מרוקאית לא אוהבת בית פתוח?
״לפתוח מחברות ולכתוב״
אחרי שצפיתי בו לראשונה הרגשתי שהרגע הייתי שוב בשיעור היסטוריה, אמנם בעיצוב אבל שיעור היסטוריה.
אה כן. לא אהבתי שיעורי היסטוריה. בשום גיל. מבחינתי גם כשהיה מדובר במלחמות עולם, וגם כשהיה מדובר בתולדות האומנות, משהו בהם גרם לי לצייר/ לישון/ להזמין נעליים מהאינטרנט (תלוי בשנת השיעור ובחובת הנוכחות).
+ עצרו לצפות משהו, מיד ממשיכים (:
אנשים, שמות, אותיות.
ואז עלה הרולר וקלטתי כמה אנשים שאני מעריכה היו בתוך הדבר הזה, אין סיכוי שזה ״רק״ בעל ערך היסטורי.
זאת אומרת כן, אין לי ספק שחובבי היסטוריה ימצאו כאן ערך, אבל לא הגיוני שאין כאן עוד משהו. את הרי מתעסקת באנשים, את יודעת שאיפה שיש חומר אנושי נכון יש יותר ממה שראית.
כמה דקות עברו ולחצתי פליי בשנית. וזה לא שהתאמצתי, פשוט זיהיתי את המטא של ״סיפור המסגרת״. יום אחרי זה אני כבר על המקלדת, רצה להפיל את זה.
אמרו את זה קודם, לפניי?
הוידאו כולו דן בשאלה איפה השורש, לאן נעלמנו. הרבה בין שכחה לזיכרון. אבל בעצם הוא דן בשאלה ״איך שיר נולד״, איך יוצרים משהו חדש בעולם שנדמה שהכל כבר הומצא בו, שראינו את הכל.
למה הקליגרפיה העברית נעלמה להמון שנים מבחינת עולם העיצוב? (ספרי תורה וקודש המשיכו להתקיים לאורך כל הדרך), כנראה כי הרגישו שוואלה, יש אות, יש דיו, יש דף, ה״עשו את זה כבר״ מוגדר ומוסבר להמון מעצבים.
מעבר לטכניקה, הרבה מהמעצבים כבר באים בגישה ש״לא אני אמציא את הגלגל״, רק לפני שבוע דיברתי כאן על ״השראה״ וכמה שזה מוטעה להניח ש״לקחת השראה״ זה לצפות בדבר שכבר עשו בתחום הספציפי.
בין טיפות דיו;
יש חלק בוידאו שבו עודד עזר מדבר, ובצפייה ראשונה בהחלט אובד בין השורות. זו בדיוק המטא שעליה דיברתי. משהו שם, כמו כעס טוב/ מרדנות טהורה בנורמה המערכתית המקובלת:
״זה בדיוק מה שרצו שנחשוב בבצלאל, כלומר המודרנה היא חזות הכל, וכל מה שקדם לה זה מיסטיקה במקרה הטוב, ופרמיטיביות במקרה הרע…
כדאי שהוא (המעצב) יעשה סוג של מיקס בין ידע היסטורי שהוא ירכוש לבין התחברות לצרכים של היום אחרת זה לא יהיה מרחיק לכת, זה לא יהיה משהו שעוד לא ראינו״
לומר ״לצאת מהקופסא״ זה בתוך הקופסא.
וזה בדיוק הסיפור החמקמק בלהיות מעצב היום. כי מעצבים היום, מעצבים טובים באמת, לא רק עונים על צורך של ״יפה ונכון״, יש שם צעד מעבר.
זה בדיוק החיבור בין ״מענה על צורך חזותי״ לבין ״פיס חדש״, להשתמש בצד היוצר שלך, גם כאמן.
וכמו שם, כך גם בדיגיטלזציה לצד קליגרפיה, בתחילת הוידאו מיכאל יוצא לחקור את הפריחה האינסטגרמית והוויב החוזר לתחום:
גם כאן אפשר ״לענות על צורך״, להשתמש בקיים ולהמציא ממנו… או… או ליצור את זה מאפס. להשתמש בצד היוצר שלך, גם כאמן.
+ + +
רוצה לקבל ייעוץ מקצועי למעצבים?
אני מחכה לך פה (:
// התמונה נבחרה בשת״פ עם הודיה טולידאנו //