שעה ביום.

מי אוהב שינויים? לא הרבה אנשים. שינוי דורשים מלא עבודה, מלא אנרגיה.

בסופ״ש דיברתי עם 2 חברות, כל אחת בנפרד. אחת בצומת של חאלס נמאס לי מהתחום הספציפי, השניה בצומת של חאלס אני צריכה להיות עצמאית.

שתיהן במצבים האלו באיזור חצי שנה, אולי יותר.

במשך חצי השנה האחרונה: הראשונה ממקבלת בערבים לימודים מתחום אחר, לבד. ז״א שבכל ערב היא לומדת קצת כדי לשחרר את הבורג לקראת פייד אווט ופייד אין הלאה, מצד שני, המיקבול שוחק אותה.

השניה לא ממקבלת עשייה מקצועית נוספת.

הסיפורים האלו החזירו אותי באופן טבעי למחשבות שהיו לי כשהייתי שכירה, אבל גם התחברו עם מחשבות שקורות כעצמאית שרוצה להוסיף למידה של משהו חדש בתחום/ שרוצה להשקיע בפיתוח של משהו חדש לצד מה שכבר קורה.

אתמול על קפה ועוגה עם ב׳, היא שאלה אותי איך לעזאזל מתחילים למפות מה מתאים ומה לא לאתר. מבחינתה, כעצמאית היא חייבת שיהיה לה אתר כצעד ראשון.

הסברתי לה מה הסיפור עם אסטרטגיה, וכמה הגיוני שלפחות היא לא מסיקה את המסקנה של ״תכניסי את כל הפרוייקטים הכי יפים/ טובים שלך״. כי בנוסף למיפוי של ״מה מרשים״ צריך לבחור את מה רוצים למשוך. את מי, איך, למה.

להשקיע? לשקוע?

כשהיא קלטה שמדובר בהכנות לסדר פסח מרוקאי במיוחד, היא תהתה בקול ״פזי מתי אני אספיק להבין מה אני מעדיפה? זה נשמע מטורף ועוד יש כמויות של חומר״.

נזכרתי בסיבה שבגללה הגדרתי את הייעוץ המקצועי איתי ״לפי שעה״. בהכרה שמה שהכי תוקע אותנו הוא ה״מה שרוצים הוא ענק ואין מספיק זמן- זה לעולם לא יקרה כי צריך לעבור הר״.

כהערת שוליים אזכיר שב׳ בעלת משפחה עם חיים סופר אינטנסיביים (להבדיל מא׳ למשל), אממה, עבודה קשה אף פעם לא הפחידה אותה.

זו לא בעיה של עצלות, אלא ניהול זמן.

במחשבה של רגע נפלט לי ״יש לך שעה ביום?״
-״ולמה זה יעזור? זה יקח מלא״
״נכון, רק שתתחילי לזוז לאנשהו, תהיה איזו תנועה קדימה״

השורש של השינוי.

התפתחויות או שינויים מקצועיים הם כמו גרעין שלוקח לו זמן להבשיל.

הם מתחילים במחשבה אמוציונלית על האם כדאי לעשות הסבה (קטנה או גדולה, תוספת לעכשיו או החלפה מוחלטת).

ממשיכים בראייה רציונלית על האם היא אפשרית כרגע במיקום בחיים שבו נמצאים, ומשם יורדים לפרקטיקה שהיא גם שכלית וגם רגשית.

מגיע תכנון של איך תכלס תקרה התנועה, ומתי;

לפעמים התכנון בא אחרי המעשה המשנה (פיטורים, לימודים נוספים, הוספת תחום, הורדת תחום), ולפעמים לפני.

מה שברור מהניסיון שלי לפחות: ברגע שנזרע הגרעין, הרעיון לשנות דבר כלשהו ביומיום (להתפתח/ להחליף לגמרי), מאד קשה להחזיר את הגלגל לאחור.

מאד קשה לחזור שוב לפוזיציית ה״לאלא, כרגע מעולה איך שאני״.

גם אם לוקח שנה מרגע הגרעין ועד לשינוי, גם אם לוקח שנתיים. הזרע מוציא שורש, שורש כמו שורש, לא תמיד פשוט לעקור.

לאן זזים.

אם נזרע הרעיון האמוציונלי והחליק אל הראייה הרציונלית, לרוב אין טעם לצאת במסע התנגדויות לראש, ויש טעם להתחיל בתנועה.

תנועה יכולה להיות ממש מעשית, ויכולה להיות התכנון עצמו. בשאלה של ב׳, או בפיתרון שאני הצעתי, התנועה היא בעצם התכנון.

נדמה לי שבכללי כשמשהו גדול עלינו אנחנו מסתכלים עליו כמכלול אחד, ולא כפרטים קטנים. זה באמת מזכיר את הגישה שלי לניהול זמן.

בכלופן, כשנסעתי אתמול לכיוון ירושלים דווקא ה״שעה ביום״ הזאת צצה במחשבה, פתאום הבנתי שהיא רלוונטית גם אליי למרות שלא מגרד שום שינוי שהוא דרמטי.

בימים שעבדתי על האתר של אמבד (שנוסף לבלוג) ההגדרה שדומה ל״רק שעה״ שינתה את ההתקדמות פלאים, מהדילמה שהייתה בהשלכות ועד למעשים פרקטיים.

היום, בפיתוח של רעיונות חדשים שהולכים איתי לא מעט זמן (אפרופו הזרע שנזרע) ולא זזים להפקה בגלל שהשגרה קודמת אליהם, ישמצב שה״שעה ביום״ היא תפיסה שאני צריכה להחזיר בשבילם. על אחד מהם קודם כל.

נאה תוהה בקול, נאה מקיימת (:

↓
מ2017 מעצבים מתקדמים
בסשנים שעובדים אחד על אחד
ולפי שעה, בפרטיות מלאה.
+ ומה איתך? +

↑
״את מתודית, מקצועית,
נכנסת למוח, מסדרת
ומוציאה פלט.
אני רמה מעל גם בקטע
העיצובי וגם עם הלקוחות״
(מעצבת וממתגת, עצמאית)