לפני פחות משבוע* היה השיעור הראשון של הקורס המקצועי ללטרינג. זו הפעם הראשונה שאני מלמדת (ויוצרת) קורס מלא מחוץ לאקדמיה, לכל המעצבים. לא צריכה לספר לכם כמה אינטנסיבי ומרגש היה, למרות שבתוך כל זה גיליתי שלוות נפש מופלאה שלא גיליתי בשום יציאה של משהו חדש קודם.
זה לא הנושא שלנו היום.
הנושא הוא מה שקרה כשעתיים אחרי המפגש הראשון בקורס.
שלום תשוקה.
כשעתיים אחרי, אני מתוייגת באינסטה על אותיות מקוריות לגמרי וכיתוב ״זה ממכר״, בהתרגשות והתלהבות של אחת המשתתפות. מסתבר שאיך שסיימנו היא רצה לנסות לטרינג משלה (למרות שאמרתי להם שינסו לשחק אולי עם אות אחת כשיש להם זמן).
אחרי יומיים, כשבינהם גם שבת, עולה עוד פוסט עם עוד לטרינג חדש, כשלצידו הכיתוב ״שיעור אחד- ואני מתעלמת מהר העבודות וניגשת לאותיות״.
כאילו שלא קלטתי קודם, הגברת מצאה את הניצוץ שלה. זה הרשים אותי מאד בגלל שעדיין לא התחלנו לעבוד על אותיות בסמיכות (ז״א כמילה), או להתנסות בכיתה. עדיין לא דיברנו על הפסיכולוגיה של רגשות באותיות, על גימורים, על מבניות.
מורגש שעדיין לא דיברנו על זה, וברור שהפוטנציאל גדול יותר (כי יש פינישים והידוקים לעשות שם בהחלט), ובכלזאת.
נכון, היא לא מעצבת מתחילה, ועדיין, זה הרגיש כמו יציאה מהשגרה וחזרה לבסיס. חזרה לתשוקה. תשוקה כזו בלתי נשלטת שגורמת לשחרר את הלו״ז וללכת לדייט סולו איתה.
בין הדברים הכי ראשוניים בבחירה של מקצוע כמו עיצוב עומדת תשוקה.
ועם כמה שאבסורדי, בין הדברים הראשונים שמאבדים אחרי שכל יום עושים את מה שאוהבים, יכולה לעמוד תשוקה.
למה? כי לקוחות ודרישות, כי כסף, כי הספקים, כי התייעלות, כי לחץ, כי שחיקה. כי החיים מטבעם בוראים אבק על אוויר, מסתירים לעצמנו לעיתים.
נזכרתי איך כשכירה יומיים מלאים של אותה סדנא ניערו לגמרי את השגרה שלי.
מתחת לעור שגידלנו, יש איזו תשוקה. לפני שנתיים כתבתי עליה כשתהיתי מתי הפסקנו לחדש, ובהמשך לאותו פוסט הוצאתי מדריך שדרכו אפשר להפעיל את הצד היוצר.
ביומיום של 2024 מדברים לא מעט על איך לבלוט בתוך כל הרעש. יש לי לא מעט לומר מבחינת אסטרטגיה ועד למיתוג, אבל תכלס, איפה השורש? מה עם השורש?
״יש בני אדם שישנים את ימיהם״;
בזמן שעבדתי על הקורס נפתחו אצלי מעיינות שלמים של הליבה הזו, מצאתי את עצמי יוצרת אותיות חדשות מאתגרים שונים ומשונים שהמצאתי, אפילו לא בשביל לקוח.
התעסקות בשורש מושכת אותנו לרעיונות חדשים, ויותר מהם, היא פותחת מחדש נקבוביות שנסגרו או שלא ידענו שקיימות.
עם כמה שזה מוזר, לא הכי קל להרים את הידיים רק בשביל כיף, אבל כשיודעים שהכיף מגלה גם שבילים חדשים ששייכים איכשהו לפרנסה, זה אולי מוסיף מוטיבציה.
בעיניי, במיוחד אם אלו שבילים לא הכי מתויירים.
כשיש מלא בלו״ז, כשאין כלום בלו״ז, שמבאס, כששמח, כשמבולבל. זמן לנער אבק, אצלי הוא לרוב מזיז משהו לאיפשהו, מרפרש את האוויר ומזכיר אמת מפעם.
איפה שהכל התחיל, תשוקה.
↓
ייעוץ מקצועי למעצבים,
כבר קיבלת?
+ סשנים אחד על אחד +
↑
״הייתי צריך את המבט המקצועי
שאת מביאה מבחוץ,
בלי זה, פשוט מבלבל לעבוד
על המותג של עצמך״
(מעצב מרקטינג, עצמאי)
*היוש לסוף הפוסט:
מחר יהיה המפגש השלישי בקורס המקצועי ללטרינג, החלטתי לא לערוך ש״לפני פחות משבוע היה השיעור הראשון״ כי בזמן ההוא באמת הקלדתי את התובנות.