שיווק עצמי על הדרך - אמבד אורפז ימין // בחירה חופשית, הודיה טולידאנו, 2015

לדבר עליי באקראי.

כולנו מכירים סיטואציות שעושים בהן סבב שמות וכל אחד מספר קצת מי הוא ומה הוא. הנה זה מגיע אליך וזיעה קרה זזה על הגב, זה מתחיל. הנה שיווק עצמי שלא תכננת אותו.

אתמול הייתי במפגש כיתה, אנשים שלא ראיתי שנים מספרים על עצמם. מישהו חשב שמדובר בשיווק כלשהו? לא נראה לי, זה לא אמור לעבור לנו בראש על אוטומט.

על מה אנחנו חושבים?

אנחנו רגילים לחשוב על שיווק כעל ״זה אמור לעניין אותו?״ (או מקצועית: ״הוא בקהל היעד שלי?״) אבל נוטים לשכוח את הקהלים המשניים- את ה״הוא מכיר את ההוא״ (הוא יגיע לבסוף לקהל המטרה).

זאת אומרת, כשאנחנו גם ככה בסיטואציה, רוב הסיכויים שלא נפסיד מלדבר נכון על עצמנו. עדיף שנדבר נכון על עצמנו.

שיווק עצמי על הדרך - אמבד אורפז ימין // בחירה חופשית, הודיה טולידאנו, 2017
מאיזה מקום אתה בוחר לדבר? // בחירה חופשית, הודיה טולידאנו, 2017

אז מה הם סיפרו?

1- אלו שמתמקדים במקום/ מיקום ומגדירים דרכם:
״אני עובדת באלתא״, ״למדתי בתלאביב״

2- אלו שמתמקדים במה הם הוכשרו/ במינוח מקצועי-פנימי שהם מבינים:
״למדתי הנדסת בניין״, ״אני עושה תואר בחקר בעלי חיים״

3- אלו שמתמקדים בעבר:
״סיימתי ללמוד באריאל״, ״התחתנתי ונולד לי ילד״, ״עבדתי ב…״, ״עברנו לגור ב…״

ומסתבר יש עוד סוג:
פתאום קלטתי שאני לא אמרתי שום מילה על ״למדתי״, ״גרתי״, ״עבדתי״. אצלי הכל היה ב״היום יש לי״, ״אני עושה״, ״בעוד חודשיים אני״.

בעצם בלי לשים לב התור שלי עבר בהווה+ עתיד.

ואז חשבתי על שיווק!

כי וואלה, זה מה שאתה חושב כשאתה כותב קורס על שיווק, פרסום וניומדיה ומשתוקק לסיים את העבודה עליו;

בגלל שאני קודם כותבת ידנית, אח״כ עורכת ולבסוף בונה מצגת (ככה יסודי יותר בעיניי) הכל הלוך ושוב עם הקורס. המיינד שלי רץ על החומר הזה הלוך ושוב.

מתוך זה שמתי לב איך אנשים משווקים את עצמם גם כשהם לא ב״מוד״ של לשווק, ככה על הדרך, בלי להנדס את זה: רובנו משווקים ב״ניסיון״, ב״עבר״.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

למה זה קורה? 3 ניחושים…

לימדו אותנו שמה שעברנו מסמן על הצלחה, שמה שסיימנו אפשר לסמן בו וי, שכל דבר שהתמודדנו איתו הוא ״הניסיון שלנו״, ״הוותק״, ״מה אנחנו שווים״.

אהא. ניסיון זה חשוב כי זה אומר שאנחנו כבר לא דיי וואן: שהסתדרנו עם דברים שקרו, שהחיים שיפשפו אותנו.

אבל האם העבר מגדיר אותנו? או האם העבר בעל מסה גדולה יותר מההווה והעתיד? האם התמדה חשובה יותר? האם שאיפה חשובה יותר?

בהרבה כנסים/ קורסים/ מפגשים שהייתי בהם, הקלטתי את החלק הזה של ״ההצגה העצמית״: אני יודעת שזה נשמע קריפי עכשיו, פשוט זה מאד עניין אותי מה אנחנו אומרים, איך אנחנו מסתבכים, מי מדייק, מי מעגל, מי מגדיל, מי מקטין.

בשמיעה חוזרת יש הרבה יותר דיוק.

נכון שלא נכון

אנלא הולכת לסגור את הפוסט הזה ב״רק ככה זה טוב״, זה לא הגיוני.

ברור לכולנו שאין טעם ללמוד בעל-פה פסקה שיווקית על עצמנו, ושאין טעם לתכנן מדי את התוכן כי זה ישמע נורא, דוחף ודוחה. שיווק אגרסיבי מדי כשהסיטואציה היא לא נכונה יכול לקלקל לנו.

מה כן? שימו לב איך אתם מדברים, בעבר… בעתיד… בהווה… על מה ומי אתם מדברים? מי ומה מייצג אתכם כרגע?

בפעם הבאה שתציגו את עצמכם, תזכרו שהניצוץ היומיומי ושהמחשבה על עתיד ולו״ז שפרוס לפניכם ומתמלא, הם לא פחות חשובים מהניסיון שצברתם.

הם מסמנים אתכם עומדים כיישות בפני עצמה, לא תלוית מיקום, מקום, גוף אחר, ניירת.

ואולי הכי חשוב: במקום להתעסק בספירת מלאי של וי ועוד וי, הם מראים שאתם עוד מאתגרים ומתקדמים. חיים את עכשיו.

 👇
לשווק את עצמך נכון יותר,
לתפוס את הקהל שלך
ולכבוש יעדים אישיים!

+ ייעוץ מקצועי למעצבים +

// התמונה נבחרה בשת״פ עם הודיה טולידאנו //

2 thoughts on “לדבר עליי באקראי.”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *