בין כל דפי ה״דברים להוריד מהראש״ (רשימות טו דו ליסט סטנדרטיות, רק עם קופי משל עצמי) שעוברים איתי שבוע אחר שבוע מסתובב לו משפט שצף לי בלילה לבן אחד: דברים שונים אחרי שישנים.
באחד הספרים שסיימתי השבת דובר על האסטתיקה של מתמטיקה, שיש דעה שאם נוסחא/ הוכחה ממש יפה- סביר להניח שהיא תהיה נכונה. אולי זה ככה גם במשפטים שצונחים אליי מלמעלה, נשמע רומנטי לפחות.
בכולופן, שמתי לב שלגמרי העתקתי אותו מעמוד לעמוד, כל פעם מחדש מול העיניים;
אחת הסיבות היא תזכורת להשגיח שהשינה תישאר נקייה מצרות/ בעיות/ דילמות, ומצאתי כעוזרים לעניין: גלי דלתא, שמן מנטה, תאורה נמוכה באייפון ואור נמוך וחם כשנכנסים למיטה.
הסיבה השניה היא עוד תזכורת, שהרוב נראה אחרת אחרי הפסקה ושטיפה של המוח.
לא סתם נולד הביטוי ״צריך לישון על זה״, רק שהתכוונתי שלא צריך להרהר בשינה בדבר (כדי לשמור על שפיות ואיזון), אלא שדווקא מנוחה ממשהו וחשיבה מחודשת אחרי זמן, בראש נקי, היא זאת שעושה את ההבדל.
לכאורה נשמע טריוויאלי ונדוש, אבל התובנה הזאת נשארה בין דפי המשימות שלי לא מעט שבועות דווקא בגלל הפשטות בה.
הפסקה, עיבוד מחדש, רי-החלטה.
לנוח, לשבור, לעצור, ואולי אפילו ללמוד לראות באור אחר. בין אם אלו קטעים ״מהחיים״ ובין אם אלו קטעים ״מהמקצוע״.
*פתחתי מרכאות כי בעיניי כדי לעבוד בזה צריך לחיות את זה, ושניהם קצת אחד בתוך השני מ2 הכיוונים, לא בקטע מעמיס אלא בקטע מפתח ומטפח.
כבר כסטודנטים לעיצוב יש מישהו שזורק לנו ״להשאיר את העבודה בצד כדי לצפות שוב מחדש אח״כ״, ולמה?
כי יש משהו בצפייה ללא ציפיה, או עם ציפיה שיש בה היסוס, עם מקום שמפקפק בהחלטות שכבר קיבלנו.
משהו ששומר על ההחלטות ״טהורות יותר״, עם פחות מטען אישי או נטיית טעם/ רגש.
אגב, הבנתי שזו התפקחות (לפקוח עיניים+ להיות פיקח) שמועילה לי גם בקבלת החלטות מסביב למקצוע, בדיוק כמו שלא כדאי להחליט משהו כבד ברגע של רגש עצום כדי להיות בטוחים יותר ש״עשינו את הדבר הנכון״.
אני לא אומרת שהחלטות רגשיות הן מקולקלות, אלא שהחלטות (רגשיות או שכליות) חזקות יותר כשאנחנו לא באובר אמוציונליות, כשאנחנו מפוכחים אליהן ויודעים שזו באמת ההרגשה שלנו ולא היי חולף.
כמו אז, כן עכשיו.
↓
ביקורת גרפית אישית,
כסף ותמחור בלי להתחבא,
התפתחות עצמית במקביל ליומיום
קדימה, זזים!
↑
״לא ברור איך את מצליחה
לראות כל פיפס״