פעם שניה גלידה!

השבוע זה קורה, חוזרים ללימודים. רק שעכשיו זה מהצד השני: אני מרצה.

סוג של קטע לכתוב את זה כי אני ב״הדחקה״ אולי מאז שחתמתי על זה… או אולי בעצם שנתיים לפני, כשקיבלתי את ההצעה הראשונה. אני מדחיקה בשביל לצאת סבבה בזה, בשביל לא להתרגש מדי, ובשביל באמת ליהנות מהסיפור!

** הפוסט הזה יצא כניוזלטר למנויים ומהר מאד נהפך לפוסט בזק פה בבלוג, אם עוד לא עשית מנוי חינם אפשר לתקן את זה כאן (: **

חוזרים ללימודים בגרסאת אמבד אורפז ימין מכללה
חוזרים ללימודים בגרסאת אמבד // טייקאוואי, צילום עצמי, 2017

איך זה קרה?

לפני משהו כמו שנתיים קיבלתי הצעה לבוא ללמד במכללה שבה למדתי, סיימתי שם בהצטיינות וראש החוג דאז נשאר איתי בקשר לאורך כל השנים. מה נשמע- מה קורה- מדי פעם. (הקשר האמיתי עם המרצים הוא ללא ספק אחת הסיבות שאני מאד אוהבת את המכללה הזו!)

המשרד שבו עבדתי לא אישר לי יום בשבוע חופש, והיו ביננו 140 ק״מ ופקקים: חופש היה הדרך הריאלית היחידה לעשות את זה.
החזרתי לא, והתבאסתי למרות שזה הגיע לי מהירח ובלי שציפיתי.

עבר הזמן ויצאתי לעצמאות ופתאום טלפון מראשת חוג חדשה שם, שוב ההצעה רק שהפעם אני עצמאית וזה אפשרי.
רק ש… אני עצמאית. יש לי זמן ללמד עכשיו? אני בנאדם טוטאלי כזה שנשאב לטובת המערכת. כן? לא?

אמבד - מגיע לך מנוי חינם

כן.

לקח משהו כמו חודש. החזרתי כן כי זכרתי את ״חווית ההחמצה״ או כמו שהיא מכונה בספרים ״שנאת ההפסד״, שלא כמקובל החלטתי לחתום על סמסטר אחד קודם ולהרגיש את המים.

מה שקרה בנתיים: כתבתי את הקורס שלי מאפס (שיווק פרסום וניו מדיה, למעצבים, אם לא עקבתם בפוסטים הקודמים). הכנתי דוגמאות תרגילים ובחנים, נשאבתי ולא נשאבתי. ובום. זה הגיע.
אעדכן בהמשך מה שנקרא 🙂

ואם אתם סטודנטים…

אז שיהיה בהצלחה בשנה הסטודנטיאלית החדשה! קחו אתגרים, תאמינו בעצמכם ורוצו קדימה עם חלומות וחוויות חדשות! לגמרי זה.

אני כאן גם בשבילכם.

גם אם אתם לא ״הסטודנטים שלי״, גם אם אתם בכלל לא סטודנטים או אם אתם כמה שנים אחרי או רגע אחרי. זה לא משנה.

אני כאן כדי לחסל את מה שנקרא ״צרות של מעצבים״, כדי לפתור את מה שמפריע לך לגדול עוד, כדי לקדם אותך.

מה זה אומר? איך עושים את זה בצורה הכי פרקטית שיש? לוקחים ייעוץ מקצועי למעצבים בסשנים של אחד על אחד!

פורמט בלעדי לאמבד שפשוט מסדר את כל מה שהתבלגן לך בדרך.
+ ביקורת, חוות דעת וייעוץ גרפי
+ תמחור ותשלום אפקטיבי
+ התקדמות והתפתחות אישית

למי זה מיועד? לסטודנטים לעיצוב, למעצבים שכירים ולמעצבים עצמאיים 🙂
איפה אפשר לשמוע על זה עוד? 3 ניחושים. סתם נו, הנה פה!

האדם הממהר, לאנשהו

תקופת החגים האחרונה הביאה אותי לחשוב, כמעצבת עצמאית, כאשת שיווק, וכאדם. לאן אנשים רצים? או אם נדייק, האם אנשים יודעים לאיפה הם רצים?

שמעו סיפור.

לפני 4 חודשים בערך הגיע אליי בעל עסק חדש, לשאול על טקסטים ומיקרוקופי (הטפסים והכפתורים החמודים שנמצאים בממשקים ואתרים וגורמים לכם להרגיש חוויה אנושית וכיפית יותר) לאתר העסקי שלו. על עיצוב ומיתוג לא דיברנו בכלל, כי הוא הגיע אחרי תוצרים פיזיים ועבודה שנעשתה.

עם או בלי עסק: מה הקטע של אסטרטגיה ואיך היא קשורה לחיים שלך? // האדם הממהר לאנשהו // לאן מכאן, הודיה טולידאנו, 2013 אמבד אורפז ימין
זה הרבה מעבר לעבודה… זו מחשבה על החיים בכלל // לאן מכאן, הודיה טולידאנו, 2013

1- דיברנו בהרחבה, איפיינתי את העבודה, כתבתי הצעת מחיר.

2- קיבלתי חזרה ״היי, שכחנו כמה מסכים, הנה עוד״.

3- תיקנו, דיברנו עוד, וזה נגמר ב״שמעי חשבתי על זה, אני אסתדר לבד״.

אם אתם עצמאיים אני מניחה שאתם מכירים את הסיטואציה ולמדתם שיש אחוזון כזה שעוד לא מבושל לתהליך. הכל טוב, איחלתי בהצלחה כמו שאני מאחלת לכל אדם טוב שנתקלתי בו, איחלתי גם שפע, והמשכנו בחיינו.

עברו כמה חודשים, ועלה פוסט מצידו ״היי, אני xyz, פתחתי עסק לabc, בניתי על האתר החדש שלי ומה שהוא יעשה לאינטרנט, ועכשיו נדמה לי שאני זקוק לשיווק. מאיפה ואיך מתחילים?״

אז מאיפה מתחילים?

כמו שעדיף שיוסי ידבר ויראה כמו יוסי, כדי שנזהה אותו: ככה עדיף לעצב יוסי, לכתוב יוסי, ולשווק יוסי מלכתחילה. לתכנן את יוסי, לדעת מה המגבלות ומה היתרונות של יוסי, ואם גם אהרון דומה ליוסי? מה אנשים יאהבו דווקא ביוסי? (:

ברור שעדיף מאוחר מלעולם לא, אבל שיווק מתחיל באסטרטגיה, אסטרטגיה מתחילה לפני עיצוב אם תשאלו אותי.

אמבד - מגיע לך מנוי חינם

״אני אעשה לבד״

אפשר לעשות שיווק לבד?
בטח. אם יש לכם מושג מה האסטרטגיה, ואם יש לכם הבנה בשיווק.

אפשר לעשות עיצוב לבד?
בטח. אם יש לכם מושג מה האסטרטגיה, ואם יש לכם הבנה בעיצוב.

אפשר לעשות טקסטים לבד?
בטח. אם יש לכם מושג מה האסטרטגיה, ואם יש לכם הבנה בכתיבה אפקטיבית.

בקיצור כן, הכל תלוי בהבנה שלכם בתחום + באסטרטגיה, ואם לא תהיה לכם אסטרטגיה כנראה תנסו לעבוד על עיוור ואולי זה גם יצליח, כי אולי גם תעשו משהו שיעבוד.

אולי גם לא.
אף אחד לא יופתע שלא אם אתם לא מבינים בזה אה? הגיוני.

נכון נכון, גם אם יש לכם ידע בשניהם אולי זה לא יצליח, אבל תדעו איך לשנות ולזוז כדי להגיע לשם.

אבל למה צריך אסטרטגיה?

אסטרטגיה היא לאן הולכים, מה הדרך ומה יש בדרך.

הרבה פעמים ששואלים אותי מה אני עושה כשאני נתקעת אני אומרת שאני נכנסת לאוטו ונוסעת בלי לדעת לאיפה… אבל אח״כ אני תמיד יודעת שאני חוזרת הבייתה.

גם אם אתם מעצבים- אסטרטגיה היא שתוביל אתכם לעיצוב הנכון.

בסוף כולנו רוצים לאנשהוא. אז למה יוצא שאנחנו ממהרים בלי לכוון וויז? מנסים לקרוא לבד את המפה? לדעת איפה הפקקים? לאלתר?

אנחנו עד כדי כך סומכים על עצמנו לרוץ בלי לדעת אם ירד גשם?

ושוב… לאן?

זו מחשבה על החיים בכלל.

אלו לא רק סיפורים של בעלי עסקים שיוצאים לדרך עמומה, או כאלו שמזמנים אותך לפגישה בלי לחשוב על תקציב. אלו לא רק סיפורי-באסוש שאני שומעת בסשנים של ייעוץ מקצועי למעצבים.

אם אתם לפני לימודים, תחשבו לאיפה זה הולך.

אם אתם שכירים, תחשבו לאיפה זה הולך.

אם אתם עצמאיים, תחשבו לאיפה זה הולך.

תשאלו שאלות, תלכו לאנשי מקצוע אם צריך. אל תשאירו את היעדים שלכם באויר, גם אם ישמצב שהם ישתנו עוד כמה שנים.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

המיתוס.

זה תהליך, זה יקח הרבה זמן, זה כסף, מאיפה יש לי כסף עכשיו להשקיע בזה? אני אסתדר לבד… בואו נפריך:

1- כן, זה יקח זמן. לא, זה לא יקח נצח, גם לא שנה וחצי שנה, לרוב גם לא חודשים.

2- כן, אתם תלמדו שם יותר ויותר על עצמכם, גם בתהליך שמישהו אחר עושה עבורכם אתם תבינו משהו על הבחירות שלכם ועל היעד ועל ״לאן״. ה-לאן חשוב מהכל.

3- זה לא תמיד עולה מה שאתם מדמיינים, נכון ש״לבד״ זה בחינם, או שזה נכון רק אם אתם לא מתמחרים את הזמן שאתם תתבחבשו על דברים ״לבד״, ואת המהמורות שבדרך.

וגם כשזה ״יקר״ לכם…
בסופו של יום זה חוסך את הבלאגן מהעתיד. זוכרים את הסיפורצ׳יק מלמעלה? יש עוד רבים ומסובכים מאלו. ההשקעה משתלמת ותחשבו על זה כעל השקעה בזה שקרוב לודאי שדברים יעבדו.

אהא, זה שוב תקף לגבי מעצבים ואסטרטגיה- אם אתם רוצים שהעיצוב שלכם יעבוד במאני טיים, תשקיעו ב״לאן״ הזה.

טוב, קבענו?

זה מוביל אותי איך לא, לדייטים. אף פעם לא הבנתי גברים וירטואליים שמתמרמרים על דייטים כושלים, אבל רוצים לפגוש אותך אחרי 5 הודעות.

אם אתה רוצה לפגוש כל אדם, ללא סינון, אני לא מופתעת מהמירמור על ״השיעמום״ שעברת. אם לא הבנת לאן זה הולך, גם אין לך מושג מה אתה מחפש.

אתה ממשיך לרוץ על עיוור, לאי שם, בתקווה שתגיע לאיפשהו, ושיהיה שם נוח כזה עם מקום לשים את הרגליים למעלה, שזה יחזיק.

מה צריך לעשות בשביל זה? לירות באקראי? ממ… לא נראה לי.

למרות שבדייטים זה הרבה יותר מורכב מ״סתם״ לכתוב אסטרטגיה עם מישהו שמבין בזה, מ״סתם״ לעשות מיתוג נכון ולא רק יפה, מ״סתם״ לכתוב טקסטים שיווקיים שיובילו את האנשים שלך, מ״סתם״ לייצר מכלול שעובד, או שיניע את עצמו בעתיד (:

 👇
לשמוע ביקורת מקצועית,
להתקדם בעולם העיצוב,
למקסם את הכישרון שלך!

+ ייעוץ מקצועי למעצבים +

👆
״
יצאתי מהסשן עם שיעורי בית,
עם תוכנית עבודה לפי ימים
(ואפילו עם אקסל מסודר!)
כל-כך שמחתי שזה מעשי.
היה לי ברור שאני בדרך לסשן הבא כי הצלחתי
להיות פרודקטיבי למרות העומס היום יומי״

סדרי עדיפויות הזויים בדרך ליעד?

ולוג שני של אמבד ביוטיוב

בפרקים הקודמים: התחלתי לצלם ולערוך את עצמי, ממש כמו ״מחוברים״? קוראים לדבר הזה ולוג והוא משודר ביוטיוב.

למה אני עושה את זה?

בגדול כדי לעקוב אחרי תהליך יומיומי ולראות אותו מהצד, אבל ברור שיש בזה גם את האלמנט השיתופי- תוכלו להיות קרובים יותר אליי, להבין מאיפה אני באה ואיך אני חושבת.

אז מה קרה בולוג החדש?

בעיקר רדפתי אחרי יעדים בדרכים הזויות במיוחד, תוך כדי שאני רומסת כל חשיבה הגיונית לגברי סדרי עדיפויות (לאכול או להוציא ניוזלטר למשל?)

לא יכולה לומר שמישהו הבין למה אני כלכך רוצה להשיג אותם.

אני ועצמי נלחמנו.

היעדים אגב, הושגו.

אתם מוזמנים לצפות באמבד ביוטיוב!

מקווה שתהנו, ואשמח שתפדבקו ? אהא. הנה זה כאן >>

כך הצלחתי להפיק 800 כרטיסי ביקור בצבע ירוק ניאון

הכותרת שמעליי היא הכותרת הכי ארוכה שכתבתי כאן אבר. ועדיין, כאשפית קיצור הטקסטים- אני לא יכולה לקצר ממנה כלום. (אולי לכתוב ירוק-אמבד במקום ירוק ניאון מקצר משהו? 😉 )

למה אני כותבת פוסט כזה בכלל?

טוב, אם אתם מעצבים שיצא להם לעשות פרינט אתם לא תשאלו את זה, ולמקרה שכן- הצילו. זה היה יום שהרגיש כמו יומיים. השעה עכשיו 12 ורבע בלילה- הגעתי הבייתה לפני שעתיים בערך.

כשחיפשתי איך זה יקרה הבנתי כמה אנשים תקועים במקומות כאלו, וכן, בסוף יש לי תובנות לא רק על הדפוס. נשמע לי שהפוסט הזה יעזור לך.

הכרטיסים של אמבד, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
וולקאם הום ילדים! // המטרה.

פרויקט 500

מקצרת את הסיפור למי שלא עקב: בניתי מותג לדיגיטל- זה שאתם גוללים כרגע, שמאד הצליח ויצא שהחליף את המיתוג העסקי שלי לחלוטין. ככה יצא שאני צריכה להשתמש בצבע המותג הזרחני שלי גם בפרינט, ו…יישרנו קו לכל הפוסט?

התחלתי לחפש דפוס שיסכים לעבוד עם צבע זרחני להדפסה של 500 כרטיסי ביקור.

– לא רציתי לצאת באלפים כי אין עניין בכמות כזאת בשביל כרטיס אישי.

– לא רציתי לצאת ב50 כי הכרטיסים שהיו לי מהפעם הראשונה שהודפסה בקומבינה (בדיגיטל, על בריסטולי a4 בודדים בצבע ירוק ניאון), התחסלו ברגע.

יצא שאני בכמות שהיא לפה ולשם- לדיגיטל ולאופסט, ובעצם זו לא רק הכמות, הצבע שלי הוא צבע ״בעייתי״ כפי שהוגדר בין בתי הדפוס השונים.

תהליך חיפוש בית דפוס

חיפשתי בב״ש, בירושלים, בתלאביב ובחולון. השארתי הודעות חיפוש בקבוצות מעצבים בפייסבוק והבנתי שאני לא היחידה שמחפשת את המורכבויות האלו ולא מוצאת.

אפילו התכתבתי יום שלם עם מפיק דפוס פרטי שבשלב מסוים שאל אותי אם ״זה בסדר שנדפיס בכתום זוהר?״ כי כתום נפוץ יותר וממזער עלות. (להחליף צבע זו לא שאלה ששואלים מעצב, אה?)

היה את אבא שלי שלא הבין למה אני לא משנה את צבע המותג וסאלמתק לבאלגן, היה את אחי שטען ש״זה גם ככה ירוק של חייזרים״. (ושוב, אל תשאלו את זה בבית!)

בשאלה ״איפה יסכימו לזרום איתי״ התעסקתי בחודש האחרון, וגם ביוני במשך כמה שבועות לפני שהצלחתי לארגן את הקומבינה ההיא עם הבריסטולים של ה-a4…^

מצאתי אחד ויחיד שמתעסק בזה!

זה היה נוסח ההודעה שנשלח לכולם:
״היי 🙂 רציתי לדעת כמה עולה להדפיס כרטיסי ביקור דו״צ
300 גרם על נייר ירוק זרחני, 500 יחי׳?
וכמה יעלה להדפיס אותם בפנטון על כרומו?
תודה!״

להודעה צירפתי תמונת פרונט וגב מהכרטיסים הקודמים שהצלחתי לחלץ מדפוס אחר (שטען, כמו כל השאר, שדפי ה״קומבינה״ שהשגתי עלולים להרוס את תופי המכונה שלו. וזה אחרי שדיברנו על ספיקר עם המשווק של זירוקס).

כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
הכרטיסים הראשונים של אמבד, שהודפסו ב״קומבינה״ // התמונות שצורפו להודעת החיפוש

זו לא רק ציפור.

דפוס נחליאלי היה היחיד שענה בחיוב להצעה הזו, של לעבוד עם צבע כה מוזר.

הוא שלח לי הצעה לפי הדפסת אופסט עם פנטון ניאון (802c)+ צבע שחור (רשת) ל״עד 500 יחידות״, המשכתי לבדוק ולבדוק והבנתי שהוא באמת היחיד שמתעסק בזה כנראה.

קלטתי ביקורת ברשת על ״נחליאלי״: שהם לא מדוייקים, שהעבודה לא פדנטית מספיק, שהתוצאות לא מושלמות. במקביל מישהי כתבה לי בפרטי שהם לא סבלניים בתקשורת ושהיא לא רוצה לחזור לשם שוב לעוד עבודה.

אמבד - מגיע לך מנוי חינם

ככל שעברו הימים הבנתי שאני חייבת ללכת לשם כי הוא היחיד וכי ״אין ברירה, ננסה״.

היו ויש לי עוד עבודות להדפיס (לא בירוק-אמבד אם שאלתם) ובגלל שלא הכרנו לפני בכל זאת, לא רציתי לקחת ריזיקה והמשכתי לדבר רק על הכרטיסים.

דיברנו במיילים, שאלתי על משלוח שהסתבר שמתקיים רק בתוך תלאביב, שאלתי על זמנים, שאלתי ושאלתי עד שהרגשתי שהצד השני מתעייף.

עשינו טלפון והבנתי שהוא פשוט לא אדם של מיילים, עוד הבנתי שה״לא סבלני״ ששמעתי יכול היה להתפרש באי הבנה? הבנתי גם ש״יאללה- ננסה״.

יאללה ננסה כרוך ב-

אישרתי הצעה, אישרתי לוחות דפוס, ותודה לא-ל שאחיקם (מנהל המקום) זרם איתי והסכים שנעבוד יחד שבוע לפני ראש השנה + שהכל יהיה מוכן כשאני נמצאת כדי שלא תהיה לי עוד נסיעה, כי אין משלוחים מחוץ לעיר.

לוחות ההדפסה של הכרטיסים שלי יצאו לחריטה בתחילת השבוע, והנה אני חונה את האוטו שעה וחצי לפני שקבענו, הקדמתי.

דפוס נחליאלי, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
הקדמתי וגיליתי את אתן פרצלינה! זוכרים?

כמו ילדה טובה שאלתי אם אפשר להתחיל למרות שהקדמתי, אבל כצפוי המכונות היו בהרצה אחרת ונאלצתי לשרוף שעה וחצי עם אימוש שעשתה איתי יום חופש כ״תומכת לחימה״ (או תומכת פקקים ומוצאת חניות!)

טיילנו, ישבנו לשייק מרענן ביום לוהט שכזה, אה. וגם גיליתי מקרונים באיזור! יאמי.

חזרנו לדפוס, הלוחות החרוטים שלי בפנים, הצבע יצא מהפחית, המכונה עברה ניקוי, מהזכוכית שבמשרד קלטתי את ה-דפס מעביר נסיונות ריצה (ונזרקו שם עשרות אמבדים לפח בזמן שאני קישקשתי במשרד…)

דפוס נחליאלי בפעולה, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
יצאנו לדרך, רגע רגע רגע!

משזיהיתי את ילדיי, נכנסתי לחדר הלידה. ראיתי שהם איך לומר, לא ירוקים כמו אמא.

משהו בצבע שטוח יותר, לא זוהר, לא מרשים כמו שבשבילו הגעתי. זה צבע מקופסא ולך תשנה את זה, פנטון קוראים לו ניאון, אבל בואו. ניאון הוא לא.

טסט צבע, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
לא מאותה האמא: מחשבים מסלול מחדש

הכרטיס החתוך שליד דף הטסטים הוא כרטיס ״מהבית״, שהיה לי.

ה-דפס התחיל להסביר לי שהצבע עוד רטוב ושהוא יפתח, ולמרות ההסברים כבר הבנתי שזורחים הם לא יהיו ושכל צבע יפה לבעליו… ועדיין זה לא יהיה הצבע שלי.

חיכינו שאחיקם ישוב, וכששב סיפרתי לו שאת הקודמים הדפסתי על נייר שקניתי ושכשענה לי על המייל שכתבתי (״הצעה או בפנטון או בנייר״) חשבתי שזה מה שיצא.

אנחנו משקפים את מי שמולנו

מניסיוני בעבודה עם אנשים, ובפרט עם אנשי מקצוע- לעולם אל תתעצבנו. עצבים לא עוזרים לשום דבר, אתם יכולים להתאכזב, אתם יכולים להתעצב, אבל אל תצעקו ואל תחשבו שהשמש זורחת ממכם.

ישבנו במשרד וחיפשנו נייר כזה בקטלוג, כמו ביוני גם עכשיו- ״יש רק 80 גרם בקטלוג״, זה מעט מאד. זה דק מדי.

״את יודעת שעכשיו זה מצב לא נעים״
-״שוב, אמרתי ואומר, מה שמגיע לך תקבל, אין לי ספק שעשית עבודה ושיצאו לוחות וצבע וזמן מכונה והכל. מה שהיה ישולם וזו לא שאלה. השאלה היא איך מגיעים ליעד הזה״ (מניחה את הכרטיס הקודם בשולחן)
״רגע. סעי לארטא! בa4 אצליח להכניס 8 יחידות״
-״ואז?״
״ואז נעשה 2 לוחות חדשים בלי השטח של הפנטון הירוק״
-״רגע, אפשר גם בדיגיטל לא?״
״אפשר״

תודה לא-ל שעבדתי עם דפוס שנים, שאני יודעת מה הפשרות, ושהגעתי לפיתרון. השאלה היא רק איך ואיפה עכשיו אני משיגה דפים שלקח לי להשיג שבוע חיפושים בפעם האחרונה שניסיתי?!

חניון צפירה, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
להתראות חניון, עד שמצאתי בך פיסה פנויה

ביוש לחניון שקשה להשיג בו חלקונת

סעי לנחלת בנימין. השעה כבר שלוש וחצי. טוסי מהר כי עד 5 את צריכה לחזור.

שמנו וויז, ובמקביל פתחנו עיניים לכל עבר כדי להשיג חניה, בסוף זה הצליח רק שהפנגו נתקע. אני המשכתי פנימה ואמא נשארה לסדר את עניין התשלום.

אנלא צריכה לספר לכם שכשאורפז נכנסת לחנות כמו ארטא היא הופכת ל״אעאאא הגעתי לגן עדן!״ והולכת לאיבוד. והפעם אין לי זמן! פוקוס! איפה הדפים פה?

אחרי ששאלתי 3 עובדים שונים מצאתי את המדרגות (יופי טפש!) ומישהי נחמדת עזרה לי למצוא את הגליונות המיוחלים! יאי! הם פה! רק שהפעם הם 50*65 ס״מ. חישוב מהיר ולקחתי 17, למקרה ומשהו יתפקשש. 170₪ ביוש.

אגב. שהגענו לדפוס הסתבר שלקחתי 16. אמרו לנו שבכל חבילה יש 10, באחת ספרנו שיהיו 6 ולקחנו עוד אחת איתנו. לא היו עשר בחבילה: תמיד תספרו.

מחזיקים אצבעות

״אני מקווה שזה ירוץ טוב. אני אלך לחתוך אותם עכשיו, אגב. אני יכול להכניס פה הרבה יותר מ500״
-״טוב, אני כבר פה. שים הכל.״

בין הדברים הבנו שלמינציה לא תהיה פה היום כי יכול להיות שנהרוס הכל עם המכונה שלה והחום. שיהיה. זה לא ויתור דרסטי וזה משהו שבין כה לא הייתי סגורה עליו.

כן, שילמתי על לוחות שלא הצטרכנו לבסוף, הפסקתי מכונה שהייתה מוכנה ורצה, נזרקו עשרות טובות של חמודים לפח, ופנטון יצא מקופסא חדשה.

אז כמה הכל? החשבון נסגר עם 100₪ יותר משסוכם, מינוס למינציה, פלוס כ300 כרטיסים יותר. אם מחשבים לפי עלות כרטיס יחיד יוצא שהתקזזנו, ותכלס התוצאה מושלמת וכל עכבה לטובה מאד!

תוך כדי טלפון, בנונשלנט, קיבלתי אותם ארוזים כאילו שהכל היה ״פיס אוף קייק״. הר הבית בידינו.

הכרטיסים של אמבד, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
הגענו הבייתה ואנחנו עייפים ויפים
הכרטיסים החדשים שלי, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
בטן-גב בביתנו הקט

טאדם טאדם. מסקנותיי:

1- הכל אפשרי כשאתה יצירתי.

אל תהרגו אותי על הקלישאה אבל אני הדפסתי היום את green מrgb. זה לא מה בכך.

2- דיי לפחד מהנהגים בתוך תלאביב עצמה

נהגתי בשולי העיר, היו לי סידורים בכל מה שקשור בה. אבל מעולם לא בפנים-בפנים, והיום ביליתי חצי יום בנהיגה בלב עצמו.

מי שקורא כאן מכיר את סיפור הטוטאלוסט שלי ואת פחדיי מנהגים אידיוטים שגורמים לך לכמעט מוות.

יש המון כאלו בת״א ולאו דווקא בגלל אנשים- גם בגלל מיליון רמזורים לא פועלים, חניות קטנטנות, הולכי רגל הזויים, באמת שלא חסרות סיבות. איכשהו במצבי לחץ יד א-לוהים עוזרת לי להתנתק.

3- ביקורות ברשת לפעמים רעות, כי כשטוב אנשים לא בוערים לכתוב

אז כן, כשמגיע מגיע! אני מאד רוצה להמליץ על נחליאלי, תלכו לשם, תעבדו איתם, הם מקצועיים בין הרבה דפוס שיצא לי לעבוד איתם, הם לא מחפפים, הם אחלה ומעבר לזה כחובבי דפוס- צילמו שם את ״איתן פרצלינה״ מסתבר 🙂

אחיקם, מנהל הדפוס, הוא איש נפלא וחייכן ומהרגע שפגשתי בו לא הרגשתי לרגע שהוא חסר סבלנות או לא נחמד. באמת שלא.

ואי אפשר שלא להזכיר שהוא עזב את שאר העבודות שלו כדי לסיים עם שלי עוד באותו היום. הוא ספציפית הלך ועשה.

סיימנו, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
סוף של יום, הדפסה עיוורת
פרצלינה, כך הדפסתי כרטיסי ביקור בצבע ניאון ירוק // אמבד אורפז ימין
ממתינה לראות שהצלחנו, המתח מתחת לעיניים

4- אנשים משקפים אנשים

אל תתעצבנו, אל תכעסו, ובטח שאל תדרשו כסף ממישהו שעשה עבורכם משהו. אנחנו ישראלים וכולנו מכירים אנשים שמתחמקים ממנו, בורחים מתשלום, לא מרוצים ורוצים לבטל הכל.

אבל היי. תהיו אנושיים. עבדו עבורכם ועבודה נעשתה גם אם לא לטעמכם.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

5- קחו את אמא ליום חופש

כמה שנהיה אנשים בוגרים, זה משהו שמתחדד לי מיום ליום- לאמא יש אינטואיציות שלנו אין. מתי יהיו לנו? אולי שנהיה ״אימות״. אולי.

לא גדלתי במשפחת-קיטש של מיליוני ימי אם ובת, שיחות נפש ארוכות כל שבוע ושאר תסריטי ״בנות גילמור״, ובכל זאת ככל שאני גדלה אני מבינה כמה קשר דם הוא שונה:

+ אמא מזהה קיצורי דרך

+ אמא תמיד עם סוללה בנייד

+ אמא מזהה איפה נמצא דבק דו׳צ סורר בערימה של סרטי בד להדבקה

+ אמא גם דואגת למצוא לכם איפה תאכלו צהריים ותשבעו

+ והיא גם מוצאת חנייה בלי חניונים (שלא כמוני) כאילו שלחו אליה מלאכי-כחול-לבן

+++ אה. והיא גם פרטנר לשופינג!

כמה שיהיו לי חברים טובים ונאמנים, אין כמו אמא לסידורים. במיוחד אם אתם מאבדים פוקוס כשאתם רואים ציוד אומנות או דפוס בהתהוות (:

 👇
לשמוע ביקורת מקצועית,
להתקדם בעולם העיצוב,
למקסם את הכישרון שלך!

+ ייעוץ מקצועי למעצבים +

👆
״הרגשתי שאני מתחילה להגשים מחדש

את השאיפות המקצועיות והכלכליות שלי,
עבדנו על הצעות המחיר שלי שנהיו נכונות יותר
אנחנו עובדות על איך השיווק שלי נראה…
ואו… דברים התחילו לזוז אחרת״

איך להספיק יותר? קדימה ליוטיוב!

שיואו כן זה קורה ואתם יכולים לעבור את זה איתי! היום אני משתפת איתכם את הולוג הראשון של אמבד ביוטיוב, שנע בעיקר סביב ״איך הספקתי עוד?״ אבל לא רק.

לא יודעים מה זה ולוג?

וידאו+בלוג, סרטוני ״מה עבר היום/ השבוע״, מאד אותנטיים ולא מבויימים. תחשבו שהכנסתי את עצמי ל״מחוברים״ 🙂

הולוגים של אמבד ביוטיוב // אורפז ימין

למה זה חשוב לי?

1- כמו שכתיבה עושה לי תרפיה, כמו שלערוך וויס שלי מלמד אותי על עצמי ועל איך אני מדברת,
בוידאו הכל יותר אינטנסיבי, כי זה גם מילים וגם ויזואליות.
אתגר ה״אההההה״ שאני אומרת בהקלטות מחריף בוידאו, ובכלל, קשה לשבת מול מצלמה ולהתרגל אליה.

2- הפידבק של הקוראים שלי (שלכם) הוא מהמם, יש טלפונים שאני מקבלת לעבודה והם מתנהלים כאילו שהכרתם אותי כבר, אז למה לא?

3- זה עוד כלי שרציתי להגיע אליו, עוד מדיה, עוד סקיל ללמוד, מבחינתי זה עוד כיף, וגם סיבה לחזור לערוך כמו לפני שנים (רק הרבה פחות מקצועי, בכלזאת ולוגים)

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

איך זה קרה? איך זה יהיה?

הסיפור הזה התחיל בעיקר מרצון להבין איך אנחנו מדברים וחושבים כשאנחנו לא חושבים על זה, ברור שעדיין לא התרגלתי למצלמה ושלא הכל פיקס- וזו עוד נקודה שלא קרתה לי לפני- להוציא משהו לא מושלם.

הפריימים לא יהיו עד הסוף, איכות הצילום היא אייפון 7 כדי שאתרגל להסתובב עם הסיפור לפני שאצטרך להיות חייזר עם מצלמה כמו שצריך, מן הסתם שגם הסאונד הוא אייפון 7…

בואו נודה, לא הולכים להיות מאסטרפיסים על ההתחלה, כי אם אחכה שאהיה על מאסטר פיס אצטרך לצלם ולערוך כמה חודשים עד שאתרגל למצלמת ולוגים ולדבר מול מצלמה ולהיות משוחררת.

זה יקח זמן. ועדיף שהזמן הזה יהיה בתהליך למידה, אמיץ, ״על אמת״.

מה יש בפנים?

1- אותי, בלי הקדמות ובלי הסברים

2- שיחות מכונית ותובנות על אפקטיביות ולוחות זמנים

3- איך זה להיכנס ליוטיוב ולוותר על ״תוצרים מושלמים״ שאני אובססיבית עליהם בדרך כלל, איך זה לצלם אותנטי- גם כשאני עייפה, גם בלי איפור, איך זה לשחרר

4- תהליך בניית הקורס האקדמי שלי, כולל שיחות על מצגות

5- התקדמות יומיומית, עסקית ואישית, בהצצה לחיים שלי

מה הדברים שלמדתי?

1- לעשות על עצמך ניסוי חברתי-עצמי אומר לפעמים לזרוק פצצה ולברוח (או לשגר תוכן ולכבות את המחשב…)

2- אני מצליחה להספיק מיליון דברים במקביל, ושוכחת לזכור לצלם אותם

3- לערוך את עצמך זה יחסי אהבה שנאה: מגלים פינות שונות שלא שמנו לב אליהם

אתם מוזמנים לצפות באמבד ביוטיוב!

מקווה שתהנו, ואשמח שתפדבקו 🙂 אהא. הנה זה כאן >>

לדבר עליי באקראי.

כולנו מכירים סיטואציות שעושים בהן סבב שמות וכל אחד מספר קצת מי הוא ומה הוא. הנה זה מגיע אליך וזיעה קרה זזה על הגב, זה מתחיל. הנה שיווק עצמי שלא תכננת אותו.

אתמול הייתי במפגש כיתה, אנשים שלא ראיתי שנים מספרים על עצמם. מישהו חשב שמדובר בשיווק כלשהו? לא נראה לי, זה לא אמור לעבור לנו בראש על אוטומט.

על מה אנחנו חושבים?

אנחנו רגילים לחשוב על שיווק כעל ״זה אמור לעניין אותו?״ (או מקצועית: ״הוא בקהל היעד שלי?״) אבל נוטים לשכוח את הקהלים המשניים- את ה״הוא מכיר את ההוא״ (הוא יגיע לבסוף לקהל המטרה).

זאת אומרת, כשאנחנו גם ככה בסיטואציה, רוב הסיכויים שלא נפסיד מלדבר נכון על עצמנו. עדיף שנדבר נכון על עצמנו.

שיווק עצמי על הדרך - אמבד אורפז ימין // בחירה חופשית, הודיה טולידאנו, 2017
מאיזה מקום אתה בוחר לדבר? // בחירה חופשית, הודיה טולידאנו, 2017

אז מה הם סיפרו?

1- אלו שמתמקדים במקום/ מיקום ומגדירים דרכם:
״אני עובדת באלתא״, ״למדתי בתלאביב״

2- אלו שמתמקדים במה הם הוכשרו/ במינוח מקצועי-פנימי שהם מבינים:
״למדתי הנדסת בניין״, ״אני עושה תואר בחקר בעלי חיים״

3- אלו שמתמקדים בעבר:
״סיימתי ללמוד באריאל״, ״התחתנתי ונולד לי ילד״, ״עבדתי ב…״, ״עברנו לגור ב…״

ומסתבר יש עוד סוג:
פתאום קלטתי שאני לא אמרתי שום מילה על ״למדתי״, ״גרתי״, ״עבדתי״. אצלי הכל היה ב״היום יש לי״, ״אני עושה״, ״בעוד חודשיים אני״.

בעצם בלי לשים לב התור שלי עבר בהווה+ עתיד.

ואז חשבתי על שיווק!

כי וואלה, זה מה שאתה חושב כשאתה כותב קורס על שיווק, פרסום וניומדיה ומשתוקק לסיים את העבודה עליו;

בגלל שאני קודם כותבת ידנית, אח״כ עורכת ולבסוף בונה מצגת (ככה יסודי יותר בעיניי) הכל הלוך ושוב עם הקורס. המיינד שלי רץ על החומר הזה הלוך ושוב.

מתוך זה שמתי לב איך אנשים משווקים את עצמם גם כשהם לא ב״מוד״ של לשווק, ככה על הדרך, בלי להנדס את זה: רובנו משווקים ב״ניסיון״, ב״עבר״.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

למה זה קורה? 3 ניחושים…

לימדו אותנו שמה שעברנו מסמן על הצלחה, שמה שסיימנו אפשר לסמן בו וי, שכל דבר שהתמודדנו איתו הוא ״הניסיון שלנו״, ״הוותק״, ״מה אנחנו שווים״.

אהא. ניסיון זה חשוב כי זה אומר שאנחנו כבר לא דיי וואן: שהסתדרנו עם דברים שקרו, שהחיים שיפשפו אותנו.

אבל האם העבר מגדיר אותנו? או האם העבר בעל מסה גדולה יותר מההווה והעתיד? האם התמדה חשובה יותר? האם שאיפה חשובה יותר?

בהרבה כנסים/ קורסים/ מפגשים שהייתי בהם, הקלטתי את החלק הזה של ״ההצגה העצמית״: אני יודעת שזה נשמע קריפי עכשיו, פשוט זה מאד עניין אותי מה אנחנו אומרים, איך אנחנו מסתבכים, מי מדייק, מי מעגל, מי מגדיל, מי מקטין.

בשמיעה חוזרת יש הרבה יותר דיוק.

נכון שלא נכון

אנלא הולכת לסגור את הפוסט הזה ב״רק ככה זה טוב״, זה לא הגיוני.

ברור לכולנו שאין טעם ללמוד בעל-פה פסקה שיווקית על עצמנו, ושאין טעם לתכנן מדי את התוכן כי זה ישמע נורא, דוחף ודוחה. שיווק אגרסיבי מדי כשהסיטואציה היא לא נכונה יכול לקלקל לנו.

מה כן? שימו לב איך אתם מדברים, בעבר… בעתיד… בהווה… על מה ומי אתם מדברים? מי ומה מייצג אתכם כרגע?

בפעם הבאה שתציגו את עצמכם, תזכרו שהניצוץ היומיומי ושהמחשבה על עתיד ולו״ז שפרוס לפניכם ומתמלא, הם לא פחות חשובים מהניסיון שצברתם.

הם מסמנים אתכם עומדים כיישות בפני עצמה, לא תלוית מיקום, מקום, גוף אחר, ניירת.

ואולי הכי חשוב: במקום להתעסק בספירת מלאי של וי ועוד וי, הם מראים שאתם עוד מאתגרים ומתקדמים. חיים את עכשיו.

 👇
לשווק את עצמך נכון יותר,
לתפוס את הקהל שלך
ולכבוש יעדים אישיים!

+ ייעוץ מקצועי למעצבים +

// התמונה נבחרה בשת״פ עם הודיה טולידאנו //

על תחרות ושפע.

זה לא משנה אם אתם שכירים או עצמאיים, המציאות מכריחה אותנו לעבוד בתחרות כדי להצליח להתפרנס מעיצוב. ככה זה שוק רווי.

המון מהמעצבים שקיבלו ממני ייעוץ מקצועי למעצבים, התעסקו בשאלות של ״איך גם לי יהיה מקום? יש כלכך הרבה שמתחרים על המשרה הזו/ שמוכרים נמוך ממני/ שעונים על הצרכים שאני עונה, והם גם מוכשרים…״

אני תמיד מתחילה מלהסביר שצריך להאמין בשפע, בתמימות.

קארמה איז א ביץ׳?

אני מאמינה בברכה: מעצבים שטובים במה שהם עושים, יודעים את מקומם ויודעים לשווק את זה, לא תחסר להם פרנסה. זה לא רק להאמין ששפע קיים, זה להתאים אליו.

ובלי הרוחניקיות שנוצרה פה, מה זה אומר?

א- להיות טוב מבפנים (כישרון והתפתחות)

ב- להיות ייחודי ולהישאר ייחודי (מיצוב)

ג- להראות את זה, להתמיד ולדעת למכור (שיווק נכון)

זאת אומרת ש״מה ששלי יהיה שלי״, אבל לא כי אשב ואחכה. עבודת שטח חשובה, עבודת שיווק חשובה, וכמובן חשוב להמשיך ולהתפתח גם כמעצב ולא לעמוד במקום.

איך להתפרנס מעיצוב? אורפז ימין אמבד // ביי דה בוק, הודיה טולידאנו, 2017
תמיד אמרו לנו להתרחק ממתחרים // ביי דה בוק, הודיה טולידאנו, 2017

+ למרות שבחודש האחרון אני כותבת קורס אקדמי על שיווק פרסום וניומדיה למעצבים (והנה גיליתי לכם מה באמת הולך לי בסטורי), אנחנו לא הולכים להיכנס כרגע לעומק של כל אחת מהנקודות, כי יש שם המון לומר.

+ אנחנו כן הולכים להתמקד בטעויות הנפוצות של מעצבים ברגע שהם מריחים תחרות. מה ש״יפה״ בסדר הטעויות הוא שאחת מובילה לשניה, כמו כדור שלג.

1- הטעות: חוסר פרגון

הטעות שמרחפת מעל לכולן היא מעצבים שלא אוהבים לפרגן. אנלא מצפה שתמליצו על המתחרים שלכם ברגע שקיבלתם הצעת עבודה, אני כן מצפה שלא תשבו להיות ״הטוקבקיסט הרע״ כשאין סיבה.

אל תפתחו עיניים, אל תמנעו מלומר מילה טובה על עבודה טובה. תאמינו בתמימות בשפע, למה לא? גם לכם וגם להם.

ויותר מזה, כשאין לכם אופציה לקחת עבודה אל תפחדו להעביר אותה לקולגה (במיוחד במקרים כאלו). לא כי ״לתת זה לקבל״, ״זה יחזור אליכם״ ושאר שיט, פשוט כי אתם בין כה לא יכולים, למה לא לעזור לשני הצדדים?

אהא, תשימו לב על מי אתם ממליצים ואל תבנו יחסי אנוש שקריים, שקרים לא עובדים אף פעם. לא חסרים מעצבים שאתם אוהבים ומעריכים את העבודה שלהם, או את מי שהם, אחרת לא הייתם שואלים ״מה עושים עם התחרות״.

מה ששלכם יגיע. לא צריך לנטרל את כל מי שמסביב, אנשים זוכרים אתכם לטוב כשאתם מפרגנים או עוזרים להם להתקדם למרות שאתם לא יכולתם לעזור אישית ולבצע משהו. מכל סיבה שהיא.

להיזכר לטוב זה חלק מלבנות מיצוב טוב, לדאוג לבסס את עצמכם ממקום שלם ובטוח בעצמו, לא מפחד.

אמבד - מגיע לך מנוי חינם

2- הטעות: בידול במיצוב

או נפוץ יותר, אין בידול במיצוב. למה לעבוד אתכם? אה כי אתם מוכשרים ויודעים לעצב? ו…? זהו?

כמה מעצבים שמתעסקים במיתוג על בסיס יומיומי אתם מכירים שהלוגו שלהם שורת המיצוב היא ״מעצב גרפי״, ״עיצוב גרפי״, ״מיתוג לעסקים״ (או בגרסאות אנגליות כמו ״graphic design״)?

כמה שהסנדלר הולך יחף! שורת המיצוב שלכם היא השניה וחצי שאני אמורה לקלוט שיש כאן משהו אחר, שיש כאן מישהו שהוא מעבר ל״רק מעצב״, שהוא עוד משהו שאין לאחרים, ושהוא מיוחד בשבילי.

שורת המיצוב היא הבסיס שיבטא את כל האסטרטגיה שמאחורי הבידול והמיצוב של המותג שלכם. בין אם אתם עצמאיים שרוצים לבסס את העסק שלכם, או אם אתם שכירים שרוצים לבלוט מעל הרהרי הפורטפוליויים האחרים.

3- הטעות: היכרות והתמדה

אתם רוצים את x. לאיקס יש שיער כזה גולש, חיוך מהפנט, עיניים בוהקות. אז אתם רצים לx ומזמינים הבייתה להורים. לא אה?

למה? כי x נעלם. (סטגדיש!) מי יבוא אתכם להורים לפני שהכרתם? לפני שהוא יודע איך קוראים לכם ומה אתם אוהבים ומה מיוחד בכם ומה מצאתם בו בכלל?

איך להתפרנס מעיצוב? אורפז ימין אמבד // דרכנו, הודיה טולידאנו, 2015
מביאים את האיקס או האקס // דרכנו, הודיה טולידאנו, 2015

איך זה רלוונטי? אתם ל-א יכולים לשווק במטרת מכירה נונ-סטופ. לא הגיוני שתרוצו למכור ולמכור, כי אין לכם שום יתרון על פני האחר כשאף אחד עדיין לא מכיר אתכם.

זה הופך לרולטה אקראית או של מי הציע פחות. אתם לא רוצים להיות שם.

גם אם אתם שולחים את המייל למשרה הזו שאתם רוצים, גם אם קיבלתם בקשה להצעת מחיר: אתם לא מתקדמים בלי היוניק שלכם. שלב שלב.

א- מי אתם (לא לחפור, איקס שונאת חפירות ואין לה זמן למגילות שלכם), עדיף שגם בצורת הכתיבה יהיה אופי.

ב- למה לצד השני יש ערך מוסף אתכם, איך זה מוסיף לו מהמתחרים שלכם (ולא למה לכם יש ערך מוסף איתו, אתם עדיין לא חשובים לו ולא חלק מחייו).

ג- רק אז: הצעה והנעה לפעולה אטרקטיבית.

אם תעבדו בלי הסדר הזה ותלכו ישר ל״היי משרה 397 שלך מאד עניינה אותי, הנה הקו״ח והתיק שלי, אשמח שתחזור אליי״ אתם סומכים על המזל, ויש לכם אופציה להתחרות (כי יש תחרות הלו!), אז תתחרו.

4- הטעות: קהל היעד

חשוב שתתמקדו בקהל היעד שלכם. אם אתם כותבים קורות חיים או מעצבים תיק עבודות- אל תראו לי מה שלא רלוונטי אליי כמעסיקה.

אם חיפשתם להתמקד רק בדיגיטל- אל תראו לי עבודות פרינט. אל תבלבלו את האוייב.

אם אתם רוצים להשיג רק לקוחות שעובדים בארגונים גדולים, אל תראו לי רק עבודות עם לקוחות פרטיים יותר כמו קלינאית תקשורת.

אל תראו לי באנרים אם לא בא לכם לעשות באנרים.

אל תציגו מודעות עיתנות אם אתם לא רוצים לעשות את זה לאדם הבא שיגיע אליכם.

מה שתראו זה מה שתמשכו, הראש עובד מדומה מושך דומה. מה שבחלון הראווה זה מה שיכניס לחנות.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

5- הטעות: קקי של יונה

אני הולכת לסיים בשטות שקרתה לי הסופ״ש, בסיומו של נופש משפחתי.

אחרי הרבה עבודה קשה החלטתי שמגיע לי חופש ונסענו לצפון, הכל שליו ורגוע בצפון, משהו בכחול-הכחול הזה תמיד משנה את המיינד כשאני שם.

הגיע היום האחרון, השיער שלי סופסוף הסתגל לאוויר והוא ממש יפה הבוקר. אנחנו והמזוודות בדרכנו לאוטו, ובום. מהשמיים. קקי של יונה על הראש.

למה אני מספרת על זה? הו. הפרופורציה! רבע שעה אחרי שזה קרה עדיין הייתי עצבנית. קשה לעצבן אותי, יש לי סבלנות של פיל.

כשזה היה נקי שוב פשוט רציתי להתקלח, אבל כבר לא יכולנו לחזור למלון, והבנתי פתאום שזה יכול לקרות לכולם.

כולנו שווים בפועל, גם הגדולים וגם הקטנים. חייבים לזכור שכולנו בני אדם שנוצרו מאותו החומר בסוף.

כשמעצבים שרוצים לעבוד עם מותגים גדולים אומרים לי שאפשר לעשות את זה רק דרך משרדים אחרים אני מרימה גבה, כי עשיתי את זה גם בעצמי סוליקו.

זה יכול לקרות לכם, הכל שאלה של רצון וכיוון. מה זה בעצם הכיוון? להיות טוב מבפנים + להיות ייחודי ולהישאר ייחודי + להראות את זה, להתמיד ולדעת למכור.

כן. עשיתי קופיפייסט לעצמי. וגם אתם מוזמנים להתחיל לשכפל אותו גם על עצמכם (:

 👇
רוצה יותר מהיומיום שלך?
להבין מה מתאים ספציפית לך?
אחד על אחד, עם אחת מבפנים?

+ מגיע לך ייעוץ מקצועי למעצבים +

// התמונות נבחרו בשת״פ עם הודיה טולידאנו //

עבר, הווה, עתיד, עבר.

את המחקר על קליגרפיה של מיכאל שוורץ קיבלתי בהודעה פרטית, אני מאד אוהבת לקבל הודעות שלכם כי זה תמיד מרגיש שאמבד היא כמו בית פתוח.
איזו מרוקאית לא אוהבת בית פתוח?

״לפתוח מחברות ולכתוב״

אחרי שצפיתי בו לראשונה הרגשתי שהרגע הייתי שוב בשיעור היסטוריה, אמנם בעיצוב אבל שיעור היסטוריה.

אה כן. לא אהבתי שיעורי היסטוריה. בשום גיל. מבחינתי גם כשהיה מדובר במלחמות עולם, וגם כשהיה מדובר בתולדות האומנות, משהו בהם גרם לי לצייר/ לישון/ להזמין נעליים מהאינטרנט (תלוי בשנת השיעור ובחובת הנוכחות).

+ עצרו לצפות משהו, מיד ממשיכים (:

אמבד - מגיע לך מנוי חינם

אנשים, שמות, אותיות.

ואז עלה הרולר וקלטתי כמה אנשים שאני מעריכה היו בתוך הדבר הזה, אין סיכוי שזה ״רק״ בעל ערך היסטורי.

זאת אומרת כן, אין לי ספק שחובבי היסטוריה ימצאו כאן ערך, אבל לא הגיוני שאין כאן עוד משהו. את הרי מתעסקת באנשים, את יודעת שאיפה שיש חומר אנושי נכון יש יותר ממה שראית.

כמה דקות עברו ולחצתי פליי בשנית. וזה לא שהתאמצתי, פשוט זיהיתי את המטא של ״סיפור המסגרת״. יום אחרי זה אני כבר על המקלדת, רצה להפיל את זה.

אמרו את זה קודם, לפניי?

הוידאו כולו דן בשאלה איפה השורש, לאן נעלמנו. הרבה בין שכחה לזיכרון. אבל בעצם הוא דן בשאלה ״איך שיר נולד״, איך יוצרים משהו חדש בעולם שנדמה שהכל כבר הומצא בו, שראינו את הכל.

למה הקליגרפיה העברית נעלמה להמון שנים מבחינת עולם העיצוב? (ספרי תורה וקודש המשיכו להתקיים לאורך כל הדרך), כנראה כי הרגישו שוואלה, יש אות, יש דיו, יש דף, ה״עשו את זה כבר״ מוגדר ומוסבר להמון מעצבים.

מעבר לטכניקה, הרבה מהמעצבים כבר באים בגישה ש״לא אני אמציא את הגלגל״, רק לפני שבוע דיברתי כאן על ״השראה״ וכמה שזה מוטעה להניח ש״לקחת השראה״ זה לצפות בדבר שכבר עשו בתחום הספציפי.

מה למדתי מסרטון היסטורי על קליגרפיה, עננה, הודיה טולידאנו, 2015, אמבד אורפז ימין
מהעבר אל העבר // עננה, הודיה טולידאנו, 2015

בין טיפות דיו;

יש חלק בוידאו שבו עודד עזר מדבר, ובצפייה ראשונה בהחלט אובד בין השורות. זו בדיוק המטא שעליה דיברתי. משהו שם, כמו כעס טוב/ מרדנות טהורה בנורמה המערכתית המקובלת:

״זה בדיוק מה שרצו שנחשוב בבצלאל, כלומר המודרנה היא חזות הכל, וכל מה שקדם לה זה מיסטיקה במקרה הטוב, ופרמיטיביות במקרה הרע…

כדאי שהוא (המעצב) יעשה סוג של מיקס בין ידע היסטורי שהוא ירכוש לבין התחברות לצרכים של היום אחרת זה לא יהיה מרחיק לכת, זה לא יהיה משהו שעוד לא ראינו״

לומר ״לצאת מהקופסא״ זה בתוך הקופסא.

וזה בדיוק הסיפור החמקמק בלהיות מעצב היום. כי מעצבים היום, מעצבים טובים באמת, לא רק עונים על צורך של ״יפה ונכון״, יש שם צעד מעבר.

זה בדיוק החיבור בין ״מענה על צורך חזותי״ לבין ״פיס חדש״, להשתמש בצד היוצר שלך, גם כאמן.

וכמו שם, כך גם בדיגיטלזציה לצד קליגרפיה, בתחילת הוידאו מיכאל יוצא לחקור את הפריחה האינסטגרמית והוויב החוזר לתחום:
גם כאן אפשר ״לענות על צורך״, להשתמש בקיים ולהמציא ממנו… או… או ליצור את זה מאפס. להשתמש בצד היוצר שלך, גם כאמן.

+ + +
רוצה לקבל ייעוץ מקצועי למעצבים?
אני מחכה לך פה (:

// התמונה נבחרה בשת״פ עם הודיה טולידאנו //

יומולדת שנה לאמבד!

הרבה אנשים שואלים איך נוצרת השראה, מאיפה היא מגיעה ומאיפה לוקחים השראה. הרבה מעצבים קוראים לחיפוש של ״מה עשו לפניי״ בשם ״חיפוש השראה״ או ״צריך לקחת השראה מ״.

האמת היא, שכשאני כותבת את השורות האלו אני נזכרת לרגע שדיברתי עליהם בבלוג, וש…כן! זה קרה בפוסט הראשון שלנו יחד.

סביר שאתם כבר יודעים שאני לא מאמינה ב״מה עשו לפניי״ כאבן דרך ומקור ליצירה, להפך, בעיניי זה חסם.

השראה, ממה עשויה השראה? יומולדת שנה לאמבד, אורפז ימין

אז ממה עשויה ההשראה שלי?

מהעיניים שלי. מהחיים עצמם. מהפיסות הקטנות של עצמנו מול הזמן שחולף, מהמרווחים שבין שקט מוחלט לרעש מוחלט. אי שם. שם גרה גברת השראה.

כשעברתי על האייפון בשאלה ״איך זה קרה״, איך אמבד היא אני, ואני היא, ומאיפה החייזרית הירוקה הזו יצרה לה עולם שלם, גיליתי כמה קשה עבדתי בלחיות אותנו, ברגעים של השקט הקיצוני מול הרעש הקיצוני, בחלקים הקטנים האלו… אלו שהכי קשה לתפוס.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

אחרי שנה של כתיבה מאומבדת מגיע לנו מזלטוב. שנה של תוכן איכותי שמה לא עברנו בה יחד, שנה של ריצודים וזריחה, שאינמצב שאתאר את כל מה שעברנו אני והיא.

תודה על כל מי שאתם! ?

מזל שיש וויס, מזל שיש תמונות, כמה טוב שבאתי הבייתה.

 

על יזמות, יצירה ובטן מלאה.

היי ירוקים שלי, את הפוסט הבא אני הולכת לערוך כמה שפחות. הוא אישי. הוא מהבטן. הוא הולך לגעת בבפנים של כל יוצר ועצמאי, או לעקצץ אצל כל יזם או אדם חולם.

יובל אברמוביץ׳ ואני דיברנו על יזמות, מה הבנתי מזה?

יצא לי לכתוב קצת על ״הרשימה״, אבל אם בכלזאת אין לכם מושג מיהו יובל, אתם מוזמנים להציץ באתר שלו, או בפייסבוק שלו, ולגלות יזם מיוחד, ורעיונאי מיוחד מאד.

אם אתם בתחילת הדרך שלכם או אם אתם שנים בתחום, זה ממש לא משנה בפוסט הזה. אני לא הולכת לדבר על ניסיון והתמקצעות, על הכרה, על יעדים, על הזדמנות.

אני מאמינה שבכל יום שנפתח עלינו אנחנו כיוצרים חולמים יותר, אוהבים יותר ובוראים יותר. אני מאמינה בשפע ובברכה שמגיע אם אתם מאד טובים במשהו ויודעים איך לשווק נכון. אם מנטרלים את כל זה, ההבדל היחיד בין תחילת דרך יוצרת לבין יזמות של שנים הוא ההסתגלות לפחד.

הפחד לנסות, או הפחד לחשוף, או הפחד להיכשל וליפול.

יובל אברמוביץ׳ ואמבד בשיחה על יזמות מהבטן // קונכיה, אמבד, 2017 אורפז ימין
ההבדל הוא בפחד // קונכיה, צילום עצמי, 2017

מי מפחד מהדב הגדול?

לרגל יומולדת השנה של אמבד (שיחול בסוף החודש) החלטתי לא לפחד לחשוף סיפור אישי, ולא לפחד לחשוף כאבי גדילה.

אמנם אני מזמן לא ב״דיי וואן״ שלי, יש מאחורי שנים של עבודה קשה וצמיחה: קמפיינים מוצלחים, מותגים יפייפיים שעובדים, ובעיקר הרבה חלומות של אחרים שקיבלו אופי וגוון משלהם.

בין אם אלו אנשים פרטיים שעבדו איתי, בין אם אלו מעצבים או אנשי מקצוע, בין אם אלו עסקים, תמיד נתתי את הלב שלי.

אם קראת פה בעבר סביר שהספקת להכיר את הנפש שלי קצת. אם יש לך מנוי לבלוג, יותר מסביר שראית את הנפש שלי. כיוצרת וכאדם.

לב פועם.

בחודשים האחרונים שיניתי הרבה מהשגרה שלי: הגדלתי את העסק שלי, פתחתי לרוחב את הייעוץ מקצועי למעצבים, שאני מציעה אחד על אחד, ומסתבר שאני עושה את זה באופן בלעדי, וכן. יש עוד פרוייקטים בדרך!

במסגרת השינויים והמעברים הפיזיים שאני עושה הפחד הוא חלק אינטגרלי מהיומיום, אבל מרגע שלקחתי את ההחלטה לקום ולעזוב את כל הטוב שהיה לי ואת הקומפורט-זון שהגן עליי בהיותי שכירה לצד חיי היזמות שלי, הפחד הוא משהו שאתה לומד ליצור ממנו, לבעוט ממנו, ולגדול איתו.

החלטתי לשתף את הראיון הזה (שנערך לכבודי ולכבוד קורס שאני חברה בו) כי הבנתי שהוא הולך לעזור לכל יוצר שהנפש שלו יודעת לחשוב.

עם הרבה למרות והרבה בגלל, עם זה שמעטים מאד יודעים מה שאספר כאן…
מכאן, העריכה היא לשונית בלבד. תהנו אהובים.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

כאן אורפז ימין, כתבתי לך בפייסבוק שאני רוצה לראיין אותך וממש שמחה שהסכמת, יאלה בוא נתחיל 🙂

הכרתי אותך השנה ביומולדת שלי, כמה שהייתי אמורה להכיר מהמסך באמת לא זכרתי מי אתה. חבר טוב קנה לי את ה״רשימה״ ליומולדת, ועוד בתחילת הספר התחלתי לעקוב אחריך ברשת כי הרגשתי שיש שם מישהו שחושב אחרת ושמפחד הרבה פחות.

שנינו עברנו תאונה משנת חיים, אתה ממש מזמן, אני לפני שנה ומשהו. הייתי בדרך למשרד ולא הגעתי. עברתי תאונת טוטאלוסט, הרכב שלי נמעך, כשנפתחו עליי כריות האויר הייתי בטוחה שהכל לבן עם ריח מוזר והנה גיים אובר, אח״כ גיליתי שיורד לי דם ואני עוד פה.

לא יכולתי לאכול, היה קשה לי ללכת, ומי שהיה אז בן זוגי נפרד ממני שבוע אחרי התאונה, בטלפון.

אחרי חודש בבית ובפיזיוטרפיות ומיליון כדורים בערך התאזנתי, אני אומרת בערך כי הכאבים עוד היו והפוסטראומה. הו. כמובן. אבל חזרתי למשרד, כי עולם הפרסום הוא שואב וכי אני נשאבתי לכאב.

כשקיבלתי את ״הרשימה״ מאותו חבר הוא אמר שזו היומולדת שלי אחרי שנשארתי כאן ואני בריאה והכל חזר אחורה, ושמגיע לי לצעוק את זה ולחלום. ושהוא קרא איפשהו שגם אתה עברת תאונה קשה. הוא לא קרא את הספר, ולא היה לו מושג כמה הוא קלע.

לא היה לו מושג שחמישה חודשים אחרי אני כבר לא אשב לידו במשרד, ושיהיה לי אחד משלי. הוא לא הרגיש שחלמתי כי הייתי שם שנים ויום רודף יום.

יצאתי לדרך, התחלתי קורס ליזמים כי אני אדם שלא מבין יותר מדי בבירוקרטיה של ארץ ישראל, מפה לשם מסתבר שאני לא אתעסק רק בבירוקרטיה אלא גם בלב.

קיבלתי שיעורים לראיין יזם שאני מעריכה את המעשים שלו, ובאת לי בראש (ובפיד), ניסיתי את מזלי. וטוב שניסיתי.

1- רציתי לשאול אותך מה דמיינת שיקרה לך שנתיים אחרי שהפכת לעצמאי, וכמה שנים עברו מאז?

אני עצמאי מגיל 17.5, מהיום בו התחלתי לכתוב בעיתון חולון בת-ים של ידיעות אחרונות. כל חיי הייתי עצמאי ובהמשך בעל חברה ומעולם לא חשבתי שיש אופציה אחרת.

אני אוהב לנהל את העשייה שלי, העסקים שלי והכספים שלי. מעולם לא חשבתי שאגיע להכנסות משמעותיות ולצמיחה מתמדת.

בשמונה שנים האחרונות אני גם שכיר של ישראל היום ולמרות שאני מתפרנס שם מאוד יפה אני לא תלוי רק בהכנסות משם. יצרתי לעצמי סל עם מספר גדול של ביצים כך שגם אם יום אחד אעזוב או יעזיבו אותי יש לי חלופות.

2- אני זוכרת שסיפרת על שותף שרימה אותך והכניס אותך לחובות.
מתי עוד יצא לך שהחלטה שקיבלת עשתה לך רע?
משהו דרסטי בלב של יובל?

אין הרבה החלטות שעשיתי ועשו לי רע. אני לוקח אחריות על כל המעשים שלי המוצלחים יותר והמוצלחים פחות. אי אפשר לצמוח בלי לטעות ולדייק את עצמך.

עבודה עם שותפים, והיו לי כמה כאלו בחיים, תמיד מובילה לחיכוכים בגלל קצבים שונים ולפעמים בגלל בעיות של אמינות.

אני יודע היום שלא אעבוד יותר עם שותפים. אני במקום ובמצב שבו אני יכול להפוך את חלומותיי למציאות בכוחות עצמי.

3- איך התמודדת עם דברים כאלו? מאיפה מצאת לקום?

הצלחתי לקום ממשברים מתוך ידיעה שאני יודע לייצר יש מאין. אדם שיודע שהוא יודע לייצר דברים לא נבהלת מטעויות או התרסקויות.

טראמפ שהוא היום נשיא ארה״ב היה בחובות של מאות מיליוני דולרים אבל הוא נבהל והצליח לשקם את עצמו להפוך להיות האיש הכי חזק בעולם.

היום, ממרום גילי (40) יש לי פרופרציות. אובדן של סכום כסף כזה או אחר הוא לא מוות או מחלה. כולה כסף.

יובל אברמוביץ׳ ואמבד בשיחה על יזמות מהבטן
על דפי הפייסבוק, יובל מחליט על יציאה לפנסיה מוקדמת…

4- אתה דואג לחגוג את ההצלחות שלך היום, מה היה בתחילת הדרך? פירגנת לעצמך או שתמיד חיפשת מה עוד?
זו שאלה שאני שואלת כי גם כשאתה מכריז על ״פנסיה״ אתה תמיד ממשיך לזוז ולהמציא עוד ועוד את עצמך.

אני אדם מאוד צנוע בדרישות שלי מהחיים. אני לא חוגג את ההצלחות שלי בחגיגות ענק. אני במקום שהסיפוק שלי הוא פשוט מהפיכת עוד רעיון לספר או הרצאה או חנות או מה שזה לא יהיה.

כשאני מכריז שאני בפנסיה זה לא אומר שאני פורש מהעבודה אלא מוריד קצת הילוך.

אני בן ארבעים, עובד מגיל 14 והגעתי למצב מעמדי שבו אני יכול להרשות לעצמי לברור את העשייה שלי ולעשות רק מה שטוב לי. זו, לדעתי, החגיגה הכי גדולה.

5- איך זה לחיות בעסק שהוא לגמרי יובל?
שהלב שלך פתוח וזו הפרנסה גם?

הייתה לי היום שיחה עם חבר שהוא תסריטאי וכרגע מנסה לקדם משהו מול אחד הערוצים. ההתנהלות שלהם מאוד לא נעימה. לא מתקשרים, כן מתקשרים, רוצים ולא רוצים ושמים תנאים.

אמרתי לו "תעשה זאת בעצמך! אתה מספיק מוכשר ויכול להפיק לעצמך את הסדרה".

לאורך כמעט כל חיי לא הייתי תלוי בחסדים של התיאטרון, הטלוויזיה או הוצאות הספרים. אני היום הבעלים של העשייה שלי וזה הכי כיף. לא דופקים אותי, לא גוזרים עליי עמלות ולא אומרים לי לא. ויש לי בוס מאוד חמוד שמפרגן לי גם שנ״צ כל יום.

אמבד - מגיע לך מנוי חינם

לי יש בלוג מקצועי על עיצוב ואנשים וכשמקבלים תגובות שליליות הן הרבה פעמים נורא אישיות ומדברות עלינו כאדם ולא על התוכן והדעה שלנו, איך אתה מסתדר עם מסה גדולה של זה?

לשמחתי רוב התגובות שמגיעות אליי הן חיוביות. נתקלתי אולי בעשר תגובות שליליות ישירות מול אלפי מיילים מכל העולם שיש בהם דברים חיובים. כמובן שלפעמים אני קורא עליי ברשת דברים פחות נעימים ומניח שיש מי שמדברים מאחורי הגב.

כשאני קורא משהו שלילי זה בעיקר מעציב אותי. לא בגלל שכתבו עליי משהו רע אלא בגלל שיש אנשים שמחפשים רק את הרע בחיים ולא הטוב. צר לי עליהם.

ואחרונה חביבה: איך זה להפוך לבין לאומי? אני יודעת שבהתחלה זה היה שוקינג ומטורף אבל היום אתה עדיין נהנה מהעומס המטורף ומה״מפלצת״ שבראת? 🙂

הפיכת הקריירה שלי לבינלאומית וכזו שמתנהלת, נכון להיום, בעשרים מדינות הוא דבר פסיכי. מעולם לא חשבתי על זה (נו, טוב… אולי פעם מזמן) ובשנים האחרונות כל כך טוב לי בעשייה שלי בארץ שלא היו לי שום שאיפות שכאלו.

רוב הדברים קרו לי די במקרה ואין ספק שזה לא קל. לנסוע בעולם נשמע מאוד סקסי אבל זה כרוך בטיסות, נסיעות, בדידות, מרחק מהבית וכו'.

לאורך השנתיים האחרונות פשוט מצאתי את המינונים שנכונים לנפש שלי וגם הבנתי שאין לי מה למהר. שהעולם פתוח ואני יכול לתת גז מתי שארצה ולנוח מתי שארצה.

המון תודה
יובל

+ + +
עוד לא קיבלת ייעוץ מקצועי למעצבים? אני מחכה לך כאן!

רוצה לתמוך בספר החדש של יובל? יאיי. הנה איך!