לפני כמה שנים התחלתי לשמוע בכל מקום את טיפ הכתיבה ״לכתוב כמו שמדברים״/ ״לכתוב כמו עצמך״. לאו דווקא בין כותבים, הסתובב דיבור על כתיבה אותנטית. הוא כנראה נבע מהתקופה שהעולם התעסק באובססיה ב״תוכן אותנטי״ (2017+-).
האמת? אני בעד.
אבל מה, רוב זועקי הסיסמא לא טרחו להסביר את האיך, או את ה-לָמה. ועד היום לא חסרים כאלו שמשתמשים בסיסמא ולא במהות.
הגעתי לכאן עכשיו אחרי שכתבתי פוסט אחד בשטף כתיבה (ועוד לא ערכתי) ושניה לפני שסגרתי את המק. פתאום חשבתי לדבר על שטפים ושטפונות.
רגע, למה בכלל לכתוב כמו עצמך?
למה להישמע אותנטי, או למי מתאים/ כדאי? נתחיל בלמה (הוא הגיע ראשון, ניתן לו).
אותנטיות היא שיקוף של מציאות כמה שאפשרי, ז״א, כמה שיותר ״כמו שהיה קורה אם היו פוגשים אותי בשגרה״. למה שנרצה בזה? כי ככה יש כמה שפחות פערים במקרה ובאמת פוגשים אותי ביומיום שלי.
ז״א, ככל שנרצה שיהיו כמה שפחות ״קליפות״ בדרך, נרצה להישמע/ להיראות מתוך אותנטיות לעצמנו.
פלוס למה אחד- כי אותנטיות הולכת ונעלמת מהעולם, כביטוי ולא רק כביטוי;
גדלה שכבה ועוד שכבה שבה ״חשוב״ להציג החוצה את ״מה היינו רוצים להיות״, איזשהו חלום קולקטיבי או פנטזיה נישתית, משהו שאנשים כמהים לו וכביכול אנחנו חיים אותו.
בואו, באיזה עולם אמיתי יהיה האשטג של נו פילטר נידד? המציאות צריכה בפילטרים…? כי…? הצורך לייפות.
אז למי מתאים, או… למה לא לכולם מתאים?
טוב ככה, אם אתם מותג שהוא לא ״אתם״, ז״א, האיש/ אישה שאתם לא עומדים בראשו, אין שום סיבה שהמותג ידבר ספציפית כמוכם מבחינת כתיבה אותנטית.
אני בעד להשתמש באותנטיות העצמית רק כשיש בה ערך מותגי, אם אין עניין אישי– המותג צריך להישמע כמו המותג, משמע בשיקוף עם הערכים (מאפייני האופי) שלו.
*איך מגיעים לערכים העסקיים מבחינה מותגית? אולי צריך שאכתוב פוסט אחר בנושא (לא מעט פעמים הרגשתי שלמרות שמעצבים טוחנים על ״ערכים״ בבתי ספר לעיצוב, לא תמיד יש הורדה מעשית לפרקטיקה).
ותכלס, גם כשיש למותג עניין אישי ואתם ה״מייצגים שלו״, כדאי לפלטר את התוכן שעליו מדברים ואת הנושאים שהופכים לשיחות הסלון (תכנים תומכים שהם לאו דווקא תכנים שיווקיים) דרך המקום של ערכים מותגיים. מה כדאי לפתוח ומה לא.
כתיבה אותנטית למעצבים, טרילילי טרללה.
בהנחה שאתם המייצגים של המותג העצמי שלכם, כמו שקורה להרבה מעצבים, אולי הפוסט פה יועיל בכתיבה אותנטית.
מעצבים מתקשים במעבר לכתיבה אישית, מהסיבה שאנשים מתקשים בה: בביה״ס לימדו אותנו להעלות דרגה, לא להישמע בשכונה, לכבד את עצמנו בכתיבה.
אם לומר בפתיחות, לימדו אותנו להיכתב (ולהיקרא= ולהישמע) יותר כמו ספר.
לוקח זמן לקלף מאנשים את השכבה הזאת, לקח לי זמן בכל פעם שלימדתי סטודנטים כתיבה, או כשנתתי למיועצים שלי לכתוב משהו בפעם הראשונה.
קצת כמו בישיבות קריאייטיב ראשונות, כולם מפחדים להישמע מטומטמים, לדבר נמוך מדי, להישמע פשוט מדי. להרגיש פשוטים.
אממה, פשטות טבעית היא בדיוק המצרך שנעלם מהעולם, זוכרים?
טוב, איך?
כל טקסט כתוב מתחיל בשלב הדף הריק, להרבה מהאנשים ששלחתי לכתוב משהו היה את ״מחסום הדף הלבן״ (הפחד להתחיל לכתוב, או חוסר הידיעה איך מתחילים). בטח בכתיבה אותנטית מה״עצמי״.
ובהנחה שהצלחתם, זה מתגלגל: דף ריק> כתיבה של חומר גלם> עריכה> כן זה הכרחי שתהיה עריכה> כדאי שתערכו, כן, עריכה> הגהה> יציאה החוצה.
אי אפשר לוותר על שלב העריכה או על שלב ההגהה, מהסיבה שכשמוותרים יש טעויות, או אינסוף חזרות, או הליכה לאיבוד, או במקרה של מותג (שיותר חשוב לשים לב) כתיבה בצד השלילי במקום מהצד החיובי מבחינה סמנטית.
עריכה והגהה הם חלק מכל ה״פשיי, טקסט טוב יצא לך!״.
לא נתמקד היום בעריכה והגהה, אבל אלו שלבים שאסור לפספס.
+ ארוחות ביניים, שמרו לאח״כ +
להרחבות על מה שכתיבה יוצרת אצל לקוחות וקוראים שלנו, משאירה לכם פוסט שכבר כתבתי (אפשר לפתוח בלשונית נפרדת לאחרי שתסיימו לקרוא את הנוכחי).
להרחבות על קיצור מסרים והעברה אפקטיבית, משאירה לינק לעוד פוסט.
להרחבות על נגיעה אישית מול קול גנרי, משאירה את עצמי מסוף 2016 (יה רייט!).
כתיבה בשטף: בכיוון אחד.
אקדים ואומר שזה לא הולך להיות פוסט ארוך על ״איך לכתוב״, ובא לי להתמקד במשהו ספציפי אחד כרגע.
אנחנו נתמקד בכתיבה בשטף, שהיא משהו שאם לא כתבתם אחרי היסודי/ תיכון, או שלא הייתם באיזו מסגרת כתיבה, כנראה שלא ניסיתם.
כתיבה בשטף דומה ל״דפי בוקר״ (דפים שבהם זורקים את כל המחשבות שקמתם איתם בלי לקרוא תוך כדי הכתיבה ובלי לעצור בכלל), ועדיין שונה מהם.
גם כאן אבקש מכם, אם תרצו, לכתוב בלי הפסקה את כל מה שהמוח שלכם חושב בדיוק כמו שזה נשמע ובלי לערוך/ לעבד את עצמכם לשפה גבוהה יותר. בול כמו שאתם מדברים לעצמכם בבפנוכו עכשיו.
כן, אני יודעת, כולנו מדברים לעצמנו במוח. איש חכם אמר לי פעם שהבעיה מתחילה אם אתם עונים לעצמכם (:
הנה, כמו שכתבתי עכשיו, עם הבדיחות שקופצות לכם אם הן קופצות, עם ה״דרך אגב״, הגיגים פנימיים, הכל. כאילו אף אחד לא הולך לקרוא, כאילו המוח מקליד את המחשבות כמו שאתם מדברים אותם בצורה הרגילה.
חשוב: בשונה מדפי בוקר, אתם לא כותבים את כללללל המחשבות שיש לכם בעולם, אלא כשניגשים לדף/ למסמך צריך לבחור קודם את ה״על מה כותבים״.
+ רצוי, כמו שאמרתי קודם, לפלטר את זה קודם תחת הערכים המותגיים. לא לדלג על זה. לראות שיש התאמה ל״סלון״ שלכם- אחרת אין שום טעם או קישור אותנטי שיחזיק לאורך זמן עם קוראי התכנים במותג.
לא תמיד קל לכתוב בשטף נקי כי יש בנו משהו שהורגל להסתכל אחורה כל הזמן, לראות מה הוקלד או מה נכתב על דף.
שווה להחזיק, כי עריכה בתוך שטף מקצצת לעצמנו את הכנפיים וגורמת לכובע העורך להעלות הכל מעלה, ממש כמו בתיכון/ יסודי. הטקסט ישמע כמו מישהו אחר שוב ויהרוס את התרגיל.
אז דף ריק> בחירה של נושא/ כותרת כלשהיא לפתוח עליה> כתיבה בשטף (בלי עריכות ביניים כשכותבים)>…>…>…
החוק היחיד שאומר ש״לא מסתכלים עד שמסיימים״ לא מאד נעים לתרגול, אם ניסיתם ליסוע פעם באוטו במשך שעה ולא להעביר תחנות ברדיו אתם תבינו על מה אני מדברת. לא פשוט לא להתערב לעצמנו.
אבל כשצולחים אותו מתגלה איזה נהר (שטף) של איך שאנחנו נשמעים. מראה קטנה.
קודם כל, אין לכם מושג מה כתוב שם.
אתם תדעו על מה דיברתם בגלל שבחרתם בעצמכם את הנושא, ובכלזאת לא יהיה לכם מושג בבחירת המילים או ב״על מה חזרתי שם״.
כשתקראו לבסוף, פתאום תתחילו להבין איך אתם נשמעים מבפנים. למשל, תגלו שחזרתיות על מילה/ אישיו מצביעה האיזור שמעסיק אתכם.
בתקופות שאני חוזרת המון על המילה ״אמת״ אני מבינה שמשהו שם בוער בי, כשאני מוצאת שחזרתי המון על ״כזה״ אני מבינה שמשהו תחושתי מדבר אליי.
על פניו, מדובר באלמנט דיי טיפולי (לא סתם מזכיר דפי בוקר), אבל גם בלי הרוח- זו דרך להגיע ל״איך אני נשמע״ מבלי להנדס טקסטים במשך חודש.
השלב שמגיע אחרי הכתיבה בשטף הוא שלב העריכה, ובו כבר צריך להיפרד מחלקים נבחרים, לשנות סדר סיפורי, לבדוק שהרצף ברור, להעיף המון ״אגבים״ שלא תורמים למסלול, לחצוב בבשר החי.
+ טיפ טיפה טיפים +
1/ יהיו פסקאות שתכתבו בשטף ותזרקו לפח, זה סביר והגיוני.
אם אתם מסתבכים ב״תסמונת הדף הלבן״ שהזכרתי למעלה, תתחילו מהידיעה הזאת וההתחלה בעצם תיזרק לפח בשלב העריכה. תזכרו לא לערוך תוך כדי שטף.
2/ ממליצה לעשות את העריכה רק כשעובר זמן.
אם אין יום פער, לפחות הפסקה של אוכל/ שתיה ואפילו איזה סיבוב בחוץ. המוח צריך לנקות שטחים של תת זיכרון כדי להצליח לערוך טוב את עצמו.
3/ סבלנות, שווה להעביר יותר מעריכה אחת.
בסיבובים נוספים תאתרו כשלים ברצף הקריאה, בהתמדה שלכם מול הנושא שכתבתם עליו, בקשב של הקורא, בדברים שתרצו להוריד/ להוסיף, בחזרתיות על מילים וכו׳.
+ עם הזמן תוכלו לעשות לעצמכם רשימונת של ״מילים שחזרתי עליהם״ (לא אכנס היום לעניינים של עריכה כי זה לגמרי עולם שלם, כמו שכתיבה היא עולם שלם ובחרתי להרחיב רק רעיון אחד ספציפי).
אח״כ, בשלב ההגהה, נצטרך לשים לב לפיסוק ולשגיאות כתיב שאולי צצו במספרים ובמילים. במיוחד כשמוקלד בשטף.
רד כבר גשם, כי צריך לשטוף הכל.
כתיבה בשטף היא אחד התרגילים שאני אוהבת להביא בעיקר כשמעצבים מסתבכים בכתיבה של טקסט על עצמם.
ב״אודות״/ ״קצת עליי״ לפרוטפוליו, בהצגה אישית באתר העסקי, או אפילו בשליחה של מייל למעסיק פוטנציאלי שרוצים לתפוס.
אצל המודעים יותר לעצמם, התרגיל מגיע אחרי כמה פעמים ששמעתי את ה״הטקסט בסדר, אבל הוא עוד לא נשמע כמוני״.
דווקא הוא זה ששובר את המוּדעות, כי הוא עובר על התת הכרה שלנו.
מקווה שהועלתי! מוזמנים ומוזמנות לספר לי פה/ בפרטי אם כן (:
↓
לקבל ביקורת גרפית מקצועית,
לדבר על כסף בלי להתחבא,
ללמוד לחיות לצד הקריירה
ייעוץ מקצועי למעצבים
+ אחד על אחד +
↑
״הודות לעבודה המשותפת שלנו
אני מעצבת טובה יותר
ואדם חזק נפשית הרבה יותר״
וואו לכתוב, פעם חשבתי שצריך כישרון לזה.
היום מבינה שפשוט צריכה להקשיב לעצמי 🙂
יש מי שיגיד שצריך להיות מוכשר כדי להקשיב לעצמך… 3>
3>