לעבוד עם תבנית עיצוב? סירייסלי? // נוף לים

תבנית עיצוב? סירייסלי?

ביקום מקביל כנראה קיים מעצב שמחובר לעבודתו מעמקי הנפש ומנימי נשמתו, וגם אוהב לעבוד עם תבנית עיצוב. למה אני כה נחרצת? רגע. נפתח את זה פשוט:

לאהוב לעצב= להיות זה שקובע נראות, לאהוב בחירה, לאהוב לקחת את החלטה
לאהוב תבנית מוכנה= לא לקבוע, לא להתוות, לסמוך על הקיים בגבול הקיים

ההבדל ברור כבר בהסתכלות על התפיסה הכוללת הזו, ובואו, בחייאת.
לבחור כפתורים מתוך מה שיש, לבחור אייקונים מתוך מה שיש, לבחור גריד מתוך תבנית קיימת, לבחור צורה מתוך הנמצא… לא לא… זו לא נקראת בחירה אם משאירים אותי רק עם מה שבחרו עבורי. כמו עולם מצומצם וכבול כך עולם הבחירה מהנבחר. וזה בטח לא נקרא עיצוב.

לעבוד עם תבנית עיצוב? סירייסלי? // נוף לים
תמיד ארצה לעקוף את הגדר ולחפש איך לצאת מהתבנית // הנוף לים, צילום עצמי, 2012

״שכנה שלי היא בונת אתרים בוויקס וזה אחלה כסף!״

ברכה והצלחה ויופי טופי לשכנה 🙂 אני לא מדברת על כסף, אני מדברת על המהות, כי כסף אפשר לעשות מכל דבר אם אתה מספיק מוכשר כדי למכור לא? הצרכים הרי קיימים. קדימה. שכנע אותי ואני שלך.

זה נחמד שכל דכפין יכול לבנות אתרים לבד, כי אם נחזור לדבר על כסף- הרבה בעלי מקצוע משתמשים בשירותי הבניה העצמית האלו וסבבה להם בחיים.
שוב, זה עונה להם על צורך ששמו ״הנה, יש לי אתר!״ (או אם נלך לתבניות מחוץ לעולם הווב ״הנה, יש לי ברכה ליומולדת!״, ״הנה, יש לי כרטיס ביקור!״)

אבל השאלה היא לא הצורך, היא המטרה והיעד, כמו בכל סיפור שקשור לעיצוב ונדון בו. תמיד אפשר לכסות צורך, אבל מטרה? האם זה באמת נקרא לעצב? או חשוב מחיפוש ההגדרה הרשמית, האם למעצב נוח לחיות באבק הדרכים הזה?

לעצב בתוך הגדר

מאד קשה לעבוד עם ממשקים ותבניות כשאת מעצבת, בטח כשאת יודעת קוד. הכל נע על לשפץ ולשפר ולנסות לתקן ולראות איך מתמודדים עם הנמצא. לא להיט.

בערך כמו לקחת סלע ולפסל ממנו (לפסול חומר), רק שתדמיינו סלע שמגיע בטקסטורה שלו כשבכלל רציתם מרקם של עץ. אולי נחרוץ פספסים כדי שיראה כאילו זה עשוי מעץ, או אולי נחליף את הרצון מעץ לסלע ונחשוב שוב משם?

זו בעיניי הבעיה המרכזית בתבניות, שתמיד ארצה לעקוף את הגדר, להתערב בקוד, לחטט בקישקע, לחפש איך לצאת מהתבנית הזו לעזאזל. אך זו הבעיה שלי כמעצבת.

כאדם שלא סוחב איתו עיניים חזותיות שמנג׳סות לו בכל היתקלות עם… כל חפץ בערך? (אני מאמינה שלכל יש עיצוב, מי טוב יותר ומי פחות, כולם דוברי השפה כשחלקם מג׳ברשים וחלקם שפת אם), כבעל כל מקצוע שהוא לא עיצוב, לבטח לא תשים לב שכל האתרים סביבך, ואלבומי התמונות, וכל מה ש״עיצבת״ לבדך שם בתבנית, כולם אחים.

אמבד - מגיע לך מנוי חינם

סיים סיים. ניו ניים.

כך יוצא שכל מי שהתקשקש קצת בוורדפרס מזהה בשניה את ״תבנית pojo״ שנחשבת לאהובה והנפוצה. חכמת ההמונים, יחי היעדר הבידול.

עזבו את הערך העיצובי, עזבו את העניין השיווקי. אני תוהה בתמימות איך ים האנשים מתפשרים בלהיות אותו הדבר כשאנחנו חיים בעולם שמקדש את כל מה שנוגע ל״think different״. מתי הפסקנו לרצות להיות מיוחדים?

או שמעולם לא הפסקנו ובעצם יש לי הסברים?

תבנית עיצוב מוכנה ברגע הנכון

פרפקציוניסטים ב2017 תמיד חיים בתסביך: מושלם או להספיק? בתקופה שהעברתי את השרתים (מוורדפרס קום לאחסון אישי) המשכתי לשלב ניהול שוטף כאן עם שגרה ועבודה ללקוחות.

בין הרעב למעבר ובין לעייפות היומיומית מצאתי אותי חוזרת לשאלה שרודפת אותי עוד מחיתולי אמבד, ״למה לא לעצב הכל מההתחלה כמו שצריך?״
מנגד כמובן עמדה העובדה שלא היה זמן להשקיע בפיתוח לצד החיים העמוסים שלי ו…מה עם המומנט שילך קיבינימט?

יצא שבמשך שלושה שבועות רדפה אותי הדילמה של ״לצאת?״ או ״להישאר, עד שיהיה מושלם.״ מיום ליום היו לי יותר רצונות לשינויים כי גדלתי על ש״אם כבר אז כבר״, אם כבר עולים אז כמו בחלום.

פופ. פוצצו את הבועה. כשאת מעצבת בממשק מוכן את כפופה לעבודה עם תבניות, כמה שמשגע אותך העדר חופש המחשבה- ככה את עסוקה בלשפר ולשפר את הקיים. את לא בימין ולא בשמאל. זה לא שבאמת בחרת, וזה לא שבאמת השלמת.

השועל והענבים

התחלתי לחפש מפתחים שיפתרו לי כמה בעיות, מה לי ולפיתוח בתבניות.
פירסמתי מודעה והתחלתי לבדוק טוב טוב את הערימות שחזרו אליי, אחד מהם ממש פיתח איתי שיחה ארוכה- חיפשתי מפתחים וקיבלתי!

עם תובנות ממנו ומחברים למקצוע הבנתי:
1- אלו לא ליטושי תבנית, אני באמת רוצה הכל מאפס.
2- במקביל לכל החלומות, אני באמת רוצה לחזור לכתוב.

שלושה שבועות בלי כתיבה הרגישו לי כמו חצי בנאדם, הקהל שלי מחכה, ולמה אני מחכה בעצם? למושלם? נכנסה השבת. שקט. ניקיון.

פתאום נפל לי, אנלא מחכה למושלם כי אני עולה עם טוב מאד וסבבה ויושבת במקביל להתחיל סקיצה מאפס למושלם, כמו שרציתי רק תוך כדי תנועה. נזכרתי שהמהות הראשונית של אמבד הייתה להפריע לשגרה, לרצד, להיות תוך כדי הבלאגן.
אם עכשיו הכל שוב עומד ועובד כמו שצריך וכבר פתרתי את הבעיות שהיו קריטיות, נו, נגעתי- נסעתי.

ואולי זה העניין שעליו מסתמכת כל העבודה מול ״רדי מייד״: הוא נועד לתקופה שבה הכל חייב לקרות בתנועה, לתקופה שבה מה שלא זז הופך ללא רלוונטי.

לפעמים יש מקום לפשרה ולעבודה נכונה מאחורי הקלעים, לפעמים לוקחים את השיקול שנכון רק לסיטואציה ספציפית, יש רגעים שעבורם ״חיו את הרגע״ זו אמת.

מה מפריע לך להתקדם? ייעוץ מקצועי למעצבים, אמבד

 👇
לקבל חוות דעת מקצועית,

להתקדם בעולם העיצוב,
להביא את הערך שלך,
להשיג מטרות!

+ אחד על אחד +

6 thoughts on “תבנית עיצוב? סירייסלי?”

  1. על איזה תבנית הבלוג הזה?

    אני מבין את הרצון שלך לעצב מאפס , אבל מעטים האנשים שיסכימו לשלם על הכל מאפס.

    1. היי יניר כיף שהגבת 🙂
      1- אמבד נבנתה על תבנית בת שיצרתי לטוונטיפיפטין (שהיא התבנית של אמבד מדיי וואן, שישב בפלטפורמה חינמית), במעבר שרתים בחרתי להמשיך לעבוד איתה ובעצם ליצור לה בת ולשפצר דברים לא נכונים בה- מתוך מחשבה שזה בהחלט לא מצב מושלם, וזמני. לא כדאי להעביר מותג פעמיים שינוי שפה בזמן כה קצר.

      2- הדיון בפוסט הוא לא על תשלומים ולקוחות, אלא על שיטת העבודה. אני לא חושבת שמעצב צריך לעבוד מהסוף להתחלה 😉
      עם זאת, אני לא נוגדת את השימוש בתבנית למתכנת, אני פשוט אומרת שאם כמעצב אתה מתחיל לייצר על בסיס קיים- זה פחות יעבוד כמו שזה יכול לעבוד.
      ז״א, התאמה לתבנית קרובה לאחר עיצוב היא לא כמו התאמה של מעצב לתבנית מלכתחילה.

  2. באם תרצי פעם ל"השתולל" ולעצב מה שבא לך … אני אוכל לממש בשבילך את הכול בתבנית מותאמת עד הפיקסל האחרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *