על אינרציה ושאר ירקות.

הפוסט הבא נכתב מהמיטה שלי, זה יכל להיות פרט מסקרן, חדש, מסתורי, יו ניים איט. האמת שזה אף לא אחד מהם. האמת שאני אחרי יום של כאבים, הזיות ומיטה.

בזמן האחרון משהו קורה לגוף שלי באופן שפתאום אני לא יכולה לזוז. מסתבר שאני לא סופרמן;

למרות שנאתי לבתי חולים הפכתי את הסיפור מכל צד ועוד לא עליתי על פיתרון, ואפילו לא על הגדרת הבעיה: יש משהו ברופא הישראלי הממוצע שלמד לומר ״את בסטרס/ זה בטח לחץ״, יש משהו בחברים שלי שלמדו לומר לי ״את יותר מידי״.

על ״יותר מידי״ כתבתי בעבר (לא קראתם?), אני לא מתכחשת לזה. על השאלה מה קורה לי בגוף? אני עדיין יותר מאמינה בצד הפיזיולוגי… והאמת שאין לי מטרה להכריע כאן; באתי לדבר על דברים רוטיניים, על עבודה כשגרה ועל אינרציה.

אוהבת:לא אוהבת? // דרדר, צילום עצמי, 2012

מהי אינרציה? (ויקיפדיה)
"בפיזיקה, עקרון ההֶתְמֵד, קובע כי כל גוף נוטה להישאר במצב בו הוא נמצא: אם במנוחה- ישאף להישאר במקומו, ואם בתנועה- ישאף לשמור על מהירותו"

למה אני אוהבת אותה?

״בתנועה- ישאף לשמור על מהירותו״: כי בסך הכל היא דרייב מטורף כשזה נוגע אליי, אם אני בשוונג של יצירה היא סוחפת אותי לשגרה מדהימה ומרגשת בה אני מוציאה קמפיינים מעולים, מותגים חדשים פורחים ובעיקר עיצוב שעובד יופי.

למה שגרה זה לא היי?

״במנוחה- ישאף להישאר במקומו״: כי כשכלום לא הולך- כלום לא הולך, כמאמר הקלישאה. אבל גם כי יש מעבר חד בין שני המצבים, כשאתה בדרייב מטורף מתמיד- מתישהו נגמר הדלק, ואז… אהא.

כמובן שלא כתבתי את כל זה לשם הפירוק, תודה לא-ל שלא. סופרמן חייב להילחם ברעים זוכרים? אז מה אני עושה כשהדרייב שובר שיאים?

1- מוצאת מקום ליסוע אליו.

מצאו מקום שבו לא חושבים על שומדבר, זה יכול להיות ים או חבר טוב או אפילו הנהיגה עצמה.

2- התנתקו.

מצאו יום שאתם מכבים בו את הנייד לשעתיים וממשיכים כרגיל, מצאו יום לשמוע דיסק חדש שיצא/ לקרוא ספר בנושא שלא קשור לעיצוב וסובביו.

3- לכו לשטוף כלים.

אני יודעת שעוד חמש דקות אקבל נהר של הודעות ״איפה את? בואי יש לי הפתעה!״ נוסח קונדסון, אבל כן, מצאתי שזה לגמרי מרוקן מוח כשאני רוצה לצאת מרוטינה אינטנסיבית- פשוט להיכנס לרוטינה זמנית אחרת ולהיות רובוט לכמה דקות.

(אם להיות קיצונית בדוגמאות אז לעיתים אני ממש נהנת לעשות QA לאתרים שלי/ לסגור ערימות קבצים לדפוס, לא, אין לי זמן לעשות לכם את זה 🙂 וגם לא כלים!).

4- לא לטאטא.

לדבר על השגרה, לדבר על הטוב, לדבר על הרע (או לכתוב על כל זה), פשוט להוציא את זה החוצה.

זה נשמע כמו סעיף אידיוטי של פסיכולוגים בשקל, ועל אף היותי נוברת בספרי פסיכולוגיה אני לא פסיכולוגית (וגם לא בשקל!), זה פשוט עובד עבורי. אולי חשוב מכך- כשלא מוציאים את זה, זה נערם עד שתתמוטטו לטוב ולרע- מעודף דרייב או משעמום טוטאלי.

אחרי כל זה…

ברכו על השגרה, ואם אתם אנשי אקסטרה? ברכו גם על כך. זה לא קל, ממש לא, אבל לא הייתי מוותרת על כל זה.

בשנה האחרונה יצאתי מהשגרת החיים שלי מעל לחודש, לא נכנסת לסיפור האישי אבל זה לא משהו שקרה באופן מכוון או נשלט;

התובנה העיקרית שמצאתי אז היא שהשגרה קסומה, בלעדיה היינו גוש של אנשים שלא עושים הרבה בחייהם, ובעיקר מבזבזים את הכישרון האדיר שבהם, כי אנחנו שונאים לקום בבוקר.

הגיע הזמן לחבק את השגרה, לשמור על האינרציה, ועל עצמכם 🙂

 👇
+ מעניין אותך לקבל עזרה וייעוץ על עוד ״צרות-מעצבים״ מהשגרה שלך? +
מגניב! אני מחכה לשמוע על זה!

*יוצאת מנקודת הנחה שהשגרה שלכם טובה עבורכם 70% מהזמן, אם זה לא המצב- בדקו איך לשנות את המצב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *