על אריזות וערך.

בצעירותי (פי יא קשישה!) עבדתי בחנות מתנות ששילבה הדפסות על מוצרים.

היה לי שם זמן, יכולתי לחקור תיאוריות פסיכולוגיות שעלו בי על אנשים אמיתיים, התחככתי בין אוכלוסיות שונות וגילאים שונים. מעבר לאסטרטגיות השיווק שלי, למדתי שהאריזה מוכרת, ואפילו מעבר לכך- האריזה יכולה להעלות את המחיר, היא השואו.

כולנו גדלנו על מסיבות יומולדת של קריעת עטיפות, לכולנו סיפרו ש״העיקר מה שבפנים, כל המסביב הולך לפח״. אם יוצא לכם לעצב הזמנות, בטח שמעתם את כל ציקצוקי ה״בסוף זורקים את זה״ 237 פעם. כאילו שיש למישהו מה לעשות עם השמלה וההינומה ביום שאחרי, להבדיל.

לא ייחסנו מספיק ערך ל״מומנט״ כנראה. הרגע הפיצפון שבו מתעורר הילד הקטן/ הניצוץ האסתטי שבכל אחד, גם אם מעולם לא היה לו טעם יקר או טעם כלשהו.

פיספסנו את האריזות.

אני לאו דווקא מדברת על אריזות מעוצבות ופריסות תלת, אני מדברת אפילו על צלופן וסרט. האריזה, היא היא, זו שמעניקה נפח ומשמעות לכל הבא בתוכה. היא החוט המקשר בדיוק כמו צילום מזון עם סטיילינג ובלי סטיילינג.

היא זו שיכולה להעלות את המחיר כי היא זו שמעלה את ה ע ר ך. אוקיי כן, יש ערך גם למה שנמצא אי שם בפנים, אבל האם אין בנו הרצון למקסם ערך? להעצים? להגדיל? ברור שכן!

סבבה, איך זה משפיע עליי כמעצב?

אפשר לדבר על אריזות פיזיות שמדגישות את קיומך ללא ספק. הן זכירות והן עושות עבודה מדהימה כשעושים משהו אחר ומפתיע!

יכולה לספר מתהליך פרויקט הגמר שלי בזמנו, שעסק בחברת הובלות קטנות אקספרס. את ספרי הפרויקט הגישו כחודש לפני הפרזנטציה הפרונטלית לבוחנים חיצוניים.

הספרים שלי הוגשו עטופים בנייר פצפצים, לצד עט ממותג ופנקס ממותג, כשהכל ארוז באריזת קרטון ״של החברה״- שהיא הייתה הרלוונט לכל החגיגה: אריזות קרטון הרי מלווים כל הובלה ומעבר.

האריזות האלו היו כלכך זכירות והפעילו את הרגש והרגע, שהבוחנים זכרו את המותג גם טרם הגשתי!

ויש גם אריזות פחות מוחשיות ופיזיות.

אנחנו שולחים חומרים ללקוח נכון? זה יקח עוד חצי שעה אם נעמיד אותם על מצגת ממותגת אישית?

אבל אתם מנחשים כמה ערך אפשר להעלות בצלופן (דברו איתי על סט כוסות פשוט על צלחת הגשה, עטופים מדהים, ב400 ש״ח. דברו איתי על עשרה סטים כאלו שעפים במהירות שיא), אז לא קל וחומר בעטיפה אישית?

למה זה מאמץ פיצפון לעומת הערך שנוסיף?

א- זמן:

הרגע סיימת לעצב, יש בידייך אלמנטים גרפיים. מה זה בשביל שער וכמה חוצצים ושקופיות תוכן? צלופן. בדיוק. צלופן וסלוטייפ.

ב- ניצוץ:

הזמנתם פעם מותגים מאיביי ושות׳? זה מגיע בלי האריזה… לרוב מצ׳וקמק, אנחנו גם לא נשים שם 500 שקל על שעון. למה? כי זה מרגיש פחות, כי אין את חווית הניצוץ, כי אין מומנט- ז״א, זה יכול להימשך חודש בין הרגע לביננו.

כן, בשביל זה קורה שיש לכם לשונית פתוחה על מוצר כמה שבועות, או וויש ליסט- בשביל לשמר רגע, בשביל לנסות שזה יקרה בכלזאת.

ג- וואו:

בהתקשר לסעיף הקודם- בהיעדר השואו/ העטיפה, הערך פוחת. כלקוח אתה מצפה לפחות וואו. אתה לא מוכן לשלם יותר מהעלות הממוצעת שעולה לך בראש, אפילו פחות, ״מה אני פראייר?״

חשבתם פעם מה הקטע של צלופן על אריזות של בשמים? העלאת ערך, אהא.

נו ב״אמת״.

עכשיו זה נשמע לכם ״אויש איזה מפגרים אנחנו״, אבל אנחנו לא כאלו רציונלים כמו שאנחנו מתעקשים לחשוב ולהצהיר, ולפעמים זה לטובתינו!

אריזות יפות פותחים לאט ובעדינות, לעיתים גם שומרים, אבל מה שבטוח- התמונה נצרבת בראש, נשאר הזיכרון.

תזהרו עם הסלוטייפ ועיטפו את הלקוחות שלכם בחום ואהבה, זה שווה את ההשקעה המעטה, זה משמר את החוויה שלהם, וזה משתלם גם לנו 🙂

↓
אם הגעת עד כאן מגיע לך לקבל עדכונים בלעדיים
מושלם. פנקי אותי!

↓
עוד לא קיבלת ייעוץ מקצועי למעצבים?
קדימה. מחכה לך!