היי ירוקים שלי, את הפוסט הבא אני הולכת לערוך כמה שפחות. הוא אישי. הוא מהבטן. הוא הולך לגעת בבפנים של כל יוצר ועצמאי, או לעקצץ אצל כל יזם או אדם חולם.
יובל אברמוביץ׳ ואני דיברנו על יזמות, מה הבנתי מזה?
יצא לי לכתוב קצת על ״הרשימה״, אבל אם בכלזאת אין לכם מושג מיהו יובל, אתם מוזמנים להציץ באתר שלו, או בפייסבוק שלו, ולגלות יזם מיוחד, ורעיונאי מיוחד מאד.
אם אתם בתחילת הדרך שלכם או אם אתם שנים בתחום, זה ממש לא משנה בפוסט הזה. אני לא הולכת לדבר על ניסיון והתמקצעות, על הכרה, על יעדים, על הזדמנות.
אני מאמינה שבכל יום שנפתח עלינו אנחנו כיוצרים חולמים יותר, אוהבים יותר ובוראים יותר. אני מאמינה בשפע ובברכה שמגיע אם אתם מאד טובים במשהו ויודעים איך לשווק נכון. אם מנטרלים את כל זה, ההבדל היחיד בין תחילת דרך יוצרת לבין יזמות של שנים הוא ההסתגלות לפחד.
הפחד לנסות, או הפחד לחשוף, או הפחד להיכשל וליפול.
מי מפחד מהדב הגדול?
לרגל יומולדת השנה של אמבד (שיחול בסוף החודש) החלטתי לא לפחד לחשוף סיפור אישי, ולא לפחד לחשוף כאבי גדילה.
אמנם אני מזמן לא ב״דיי וואן״ שלי, יש מאחורי שנים של עבודה קשה וצמיחה: קמפיינים מוצלחים, מותגים יפייפיים שעובדים, ובעיקר הרבה חלומות של אחרים שקיבלו אופי וגוון משלהם.
בין אם אלו אנשים פרטיים שעבדו איתי, בין אם אלו מעצבים או אנשי מקצוע, בין אם אלו עסקים, תמיד נתתי את הלב שלי.
אם קראת פה בעבר סביר שהספקת להכיר את הנפש שלי קצת. אם יש לך מנוי לבלוג, יותר מסביר שראית את הנפש שלי. כיוצרת וכאדם.
לב פועם.
בחודשים האחרונים שיניתי הרבה מהשגרה שלי: הגדלתי את העסק שלי, פתחתי לרוחב את הייעוץ מקצועי למעצבים, שאני מציעה אחד על אחד, ומסתבר שאני עושה את זה באופן בלעדי, וכן. יש עוד פרוייקטים בדרך!
במסגרת השינויים והמעברים הפיזיים שאני עושה הפחד הוא חלק אינטגרלי מהיומיום, אבל מרגע שלקחתי את ההחלטה לקום ולעזוב את כל הטוב שהיה לי ואת הקומפורט-זון שהגן עליי בהיותי שכירה לצד חיי היזמות שלי, הפחד הוא משהו שאתה לומד ליצור ממנו, לבעוט ממנו, ולגדול איתו.
החלטתי לשתף את הראיון הזה (שנערך לכבודי ולכבוד קורס שאני חברה בו) כי הבנתי שהוא הולך לעזור לכל יוצר שהנפש שלו יודעת לחשוב.
עם הרבה למרות והרבה בגלל, עם זה שמעטים מאד יודעים מה שאספר כאן…
מכאן, העריכה היא לשונית בלבד. תהנו אהובים.
כאן אורפז ימין, כתבתי לך בפייסבוק שאני רוצה לראיין אותך וממש שמחה שהסכמת, יאלה בוא נתחיל 🙂
הכרתי אותך השנה ביומולדת שלי, כמה שהייתי אמורה להכיר מהמסך באמת לא זכרתי מי אתה. חבר טוב קנה לי את ה״רשימה״ ליומולדת, ועוד בתחילת הספר התחלתי לעקוב אחריך ברשת כי הרגשתי שיש שם מישהו שחושב אחרת ושמפחד הרבה פחות.
שנינו עברנו תאונה משנת חיים, אתה ממש מזמן, אני לפני שנה ומשהו. הייתי בדרך למשרד ולא הגעתי. עברתי תאונת טוטאלוסט, הרכב שלי נמעך, כשנפתחו עליי כריות האויר הייתי בטוחה שהכל לבן עם ריח מוזר והנה גיים אובר, אח״כ גיליתי שיורד לי דם ואני עוד פה.
לא יכולתי לאכול, היה קשה לי ללכת, ומי שהיה אז בן זוגי נפרד ממני שבוע אחרי התאונה, בטלפון.
אחרי חודש בבית ובפיזיוטרפיות ומיליון כדורים בערך התאזנתי, אני אומרת בערך כי הכאבים עוד היו והפוסטראומה. הו. כמובן. אבל חזרתי למשרד, כי עולם הפרסום הוא שואב וכי אני נשאבתי לכאב.
כשקיבלתי את ״הרשימה״ מאותו חבר הוא אמר שזו היומולדת שלי אחרי שנשארתי כאן ואני בריאה והכל חזר אחורה, ושמגיע לי לצעוק את זה ולחלום. ושהוא קרא איפשהו שגם אתה עברת תאונה קשה. הוא לא קרא את הספר, ולא היה לו מושג כמה הוא קלע.
לא היה לו מושג שחמישה חודשים אחרי אני כבר לא אשב לידו במשרד, ושיהיה לי אחד משלי. הוא לא הרגיש שחלמתי כי הייתי שם שנים ויום רודף יום.
יצאתי לדרך, התחלתי קורס ליזמים כי אני אדם שלא מבין יותר מדי בבירוקרטיה של ארץ ישראל, מפה לשם מסתבר שאני לא אתעסק רק בבירוקרטיה אלא גם בלב.
קיבלתי שיעורים לראיין יזם שאני מעריכה את המעשים שלו, ובאת לי בראש (ובפיד), ניסיתי את מזלי. וטוב שניסיתי.
1- רציתי לשאול אותך מה דמיינת שיקרה לך שנתיים אחרי שהפכת לעצמאי, וכמה שנים עברו מאז?
אני עצמאי מגיל 17.5, מהיום בו התחלתי לכתוב בעיתון חולון בת-ים של ידיעות אחרונות. כל חיי הייתי עצמאי ובהמשך בעל חברה ומעולם לא חשבתי שיש אופציה אחרת.
אני אוהב לנהל את העשייה שלי, העסקים שלי והכספים שלי. מעולם לא חשבתי שאגיע להכנסות משמעותיות ולצמיחה מתמדת.
בשמונה שנים האחרונות אני גם שכיר של ישראל היום ולמרות שאני מתפרנס שם מאוד יפה אני לא תלוי רק בהכנסות משם. יצרתי לעצמי סל עם מספר גדול של ביצים כך שגם אם יום אחד אעזוב או יעזיבו אותי יש לי חלופות.
2- אני זוכרת שסיפרת על שותף שרימה אותך והכניס אותך לחובות.
מתי עוד יצא לך שהחלטה שקיבלת עשתה לך רע?
משהו דרסטי בלב של יובל?
אין הרבה החלטות שעשיתי ועשו לי רע. אני לוקח אחריות על כל המעשים שלי המוצלחים יותר והמוצלחים פחות. אי אפשר לצמוח בלי לטעות ולדייק את עצמך.
עבודה עם שותפים, והיו לי כמה כאלו בחיים, תמיד מובילה לחיכוכים בגלל קצבים שונים ולפעמים בגלל בעיות של אמינות.
אני יודע היום שלא אעבוד יותר עם שותפים. אני במקום ובמצב שבו אני יכול להפוך את חלומותיי למציאות בכוחות עצמי.
3- איך התמודדת עם דברים כאלו? מאיפה מצאת לקום?
הצלחתי לקום ממשברים מתוך ידיעה שאני יודע לייצר יש מאין. אדם שיודע שהוא יודע לייצר דברים לא נבהלת מטעויות או התרסקויות.
טראמפ שהוא היום נשיא ארה״ב היה בחובות של מאות מיליוני דולרים אבל הוא נבהל והצליח לשקם את עצמו להפוך להיות האיש הכי חזק בעולם.
היום, ממרום גילי (40) יש לי פרופרציות. אובדן של סכום כסף כזה או אחר הוא לא מוות או מחלה. כולה כסף.
4- אתה דואג לחגוג את ההצלחות שלך היום, מה היה בתחילת הדרך? פירגנת לעצמך או שתמיד חיפשת מה עוד?
זו שאלה שאני שואלת כי גם כשאתה מכריז על ״פנסיה״ אתה תמיד ממשיך לזוז ולהמציא עוד ועוד את עצמך.
אני אדם מאוד צנוע בדרישות שלי מהחיים. אני לא חוגג את ההצלחות שלי בחגיגות ענק. אני במקום שהסיפוק שלי הוא פשוט מהפיכת עוד רעיון לספר או הרצאה או חנות או מה שזה לא יהיה.
כשאני מכריז שאני בפנסיה זה לא אומר שאני פורש מהעבודה אלא מוריד קצת הילוך.
אני בן ארבעים, עובד מגיל 14 והגעתי למצב מעמדי שבו אני יכול להרשות לעצמי לברור את העשייה שלי ולעשות רק מה שטוב לי. זו, לדעתי, החגיגה הכי גדולה.
5- איך זה לחיות בעסק שהוא לגמרי יובל?
שהלב שלך פתוח וזו הפרנסה גם?
הייתה לי היום שיחה עם חבר שהוא תסריטאי וכרגע מנסה לקדם משהו מול אחד הערוצים. ההתנהלות שלהם מאוד לא נעימה. לא מתקשרים, כן מתקשרים, רוצים ולא רוצים ושמים תנאים.
אמרתי לו "תעשה זאת בעצמך! אתה מספיק מוכשר ויכול להפיק לעצמך את הסדרה".
לאורך כמעט כל חיי לא הייתי תלוי בחסדים של התיאטרון, הטלוויזיה או הוצאות הספרים. אני היום הבעלים של העשייה שלי וזה הכי כיף. לא דופקים אותי, לא גוזרים עליי עמלות ולא אומרים לי לא. ויש לי בוס מאוד חמוד שמפרגן לי גם שנ״צ כל יום.
לי יש בלוג מקצועי על עיצוב ואנשים וכשמקבלים תגובות שליליות הן הרבה פעמים נורא אישיות ומדברות עלינו כאדם ולא על התוכן והדעה שלנו, איך אתה מסתדר עם מסה גדולה של זה?
לשמחתי רוב התגובות שמגיעות אליי הן חיוביות. נתקלתי אולי בעשר תגובות שליליות ישירות מול אלפי מיילים מכל העולם שיש בהם דברים חיובים. כמובן שלפעמים אני קורא עליי ברשת דברים פחות נעימים ומניח שיש מי שמדברים מאחורי הגב.
כשאני קורא משהו שלילי זה בעיקר מעציב אותי. לא בגלל שכתבו עליי משהו רע אלא בגלל שיש אנשים שמחפשים רק את הרע בחיים ולא הטוב. צר לי עליהם.
ואחרונה חביבה: איך זה להפוך לבין לאומי? אני יודעת שבהתחלה זה היה שוקינג ומטורף אבל היום אתה עדיין נהנה מהעומס המטורף ומה״מפלצת״ שבראת? 🙂
הפיכת הקריירה שלי לבינלאומית וכזו שמתנהלת, נכון להיום, בעשרים מדינות הוא דבר פסיכי. מעולם לא חשבתי על זה (נו, טוב… אולי פעם מזמן) ובשנים האחרונות כל כך טוב לי בעשייה שלי בארץ שלא היו לי שום שאיפות שכאלו.
רוב הדברים קרו לי די במקרה ואין ספק שזה לא קל. לנסוע בעולם נשמע מאוד סקסי אבל זה כרוך בטיסות, נסיעות, בדידות, מרחק מהבית וכו'.
לאורך השנתיים האחרונות פשוט מצאתי את המינונים שנכונים לנפש שלי וגם הבנתי שאין לי מה למהר. שהעולם פתוח ואני יכול לתת גז מתי שארצה ולנוח מתי שארצה.
המון תודה
יובל
+ + +
עוד לא קיבלת ייעוץ מקצועי למעצבים? אני מחכה לך כאן!
רוצה לתמוך בספר החדש של יובל? יאיי. הנה איך!