בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על המינוח הצלחה.
מה נחשב מוצלח? מי נחשב מוצלח? מה זה אומר שהצלחנו?
אני מניחה שהמושג הזה בראש שלי כי אני דקה מתחילת סמסטר וזמני העריכה של הקורסים שלי ל2019 משפיעים, אין ספק. אבל זה לא רק זה.
כל החגים שהיו פה עכשיו כמו עדר פילים רצים (טוב אני לא בטוחה שפילים רצים, הם כן כבדים אז בכלזאת…) גרמו להמוני סדנאות כנסים וקורסים בנושאי הצלחה ושנה מוצלחת לצוץ.
בכלל, כולנו מאחלים הצלחה לאנשים, לא בטוח שאנחנו מתכוונים לאותו הדבר.
זה הכל כסף.
זו הגישה העסקית שתואמת את, איך לא, אנשי העסקים שסביבי. היא גם מסתדרת אחלה עם הדור שקדם לי והדור שקדם לו- ששם לא תמיד היה כסף ברמה מוחשית.
ההגדרה לפיהם אומרת שמי שהגיע לסכומים ממש טובים על משהו, ובטח מופרזים ממה שנחשוב, הוא מוצלח, הצליח, ויש שיגידו מזליסט.
לומר מזליסט לפי כסף זה קצת מופרך, דברים קורים בדרך לסכומים כאלו. ההסתברות שזה רק מזל… ובכן.
מעניין גם האיחול ״wish me luck״ שבעברית מתפרש ל״תאחל לי בהצלחה״.
וגם האופציה שזו הצלחה, שמי שנמצא עם הרבה כסף מרגיש מוצלח, כבר שמעתי על עשירים שלא חושבים ככה.
איכשהו לא חסרים גם אנשים צעירים, אפילו סטודנטים ששואלים בקורס האקדמי שלי ״יציאה לשוק העבודה״ את השאלה המוזרה ״אז באיזה תפקיד יש הכי הרבה כסף?״.
אין לי שום בעיה עם כסף, להפך. הסיפור הוא האם כסף הוא ראש סדרי העדיפויות, בריגוש, או בהצלחה כלשהיא?
כן הוא מצליח… הוא מאד נחשב.
הגישה שמתאימה לאנשי החדשות, אלו שעוקבים אחרי סיפורי ההצלחה של ההייטקיסט שעזב הכל ונהיה גורו בחוות שם כלשהו.
מישהו שהתפרסם, מישהו שהתהילה עליו כרגע, מישהו שיש בו הכרה חברתית, הוא בעינהם המוצלח.
יודעים מה, לא רק אנשים שעוקבים אחרי חדשות- גם הדור שהגיע אחריי, דור האינסטה, חיים על זה. המדיום הוא המסר אה? 🙂
אני רק שואלת, כל מפורסם מרגיש מוצלח? אז למה העיתונים מלאים בראיונות אחד-על-אחד וסיפורי ״כך התחלתי עם התקפי החרדה והציפרלקס״?
המטרה מקדשת את האמצעים!
אני לא בטוחה אם להגדיר את זה הפעם כגישה, אבל יש מי שחושב שהצלחה היא יעד, ושהכל כשר בדרך ליעד הזה.
בתקופה שהייתי שכירה נהגתי לומר את הביטוי הזה בהקשר שרק אנשים קרובים הבינו, למשל:
״איך את נוסעת כל יום מעל 140 ק״מ?״
או ״איך את מגיעה הבייתה ב23?! נגמר היום!״
– ״המטרה מקדשת את האמצעים״
המטרה כמובן לא הייתה הצלחה כלשהיא, לא נכנסתי לטרפת הוורקוהולית כדי להגיע לאיזשהו פרסום. המטרה הייתה לצבור גב כלכלי, ללמוד יותר, להתקדם, לחוות, להרגיש.
זה מוביל אותי למסקנה שלי על ״מה זו הצלחה״.
הצלחה היא רגש.
מעל 100 מעצבים כבר היו איתי בייעוץ מקצועי למעצבים, רק אני והיא/ הוא.
אחת הצרות שחוזרות על עצמן בסשנים היא ״כשפתחתי את העסק היה לי חלום כלשהו, אני מגיע להכנסות מאד יפות, ועדיין משהו כמו תקוע, זה לא זה״.
חלק מגדירים את זה ״חוסר ביטחון שאני טוב״, או ״אני לא יודע אם אני יוצרת דברים מוצלחים ביחס לשאר״.
המילים האלו באות גם ממעצבים חדשים, וגם מכאלו שיש להם עסק כבר 16 שנים.
ההשוואה החוצה היא לא הצלחה. זה דיי דומה למרדף אחרי ציונים בקונספט- אני לא מאמינה בזה ובמבחנים יחסיים.
סליחה על ה״רוחניקיות״ שזה נשמע, אבל הצלחה היא בפנים.
הרבה אנשים שנחשבים למוצלחים לא מרגישים ככה. הסיבה היא שזה באמת משהו פנימי. רגש.
אשכרה רגש. זה הכל.
הצלחה היא יחסית? למה אנחנו בטוחים בזה כלכך?
חונכנו למרדפי סטטוס ולכן אנחנו חושבים ככה.
זה לא קשור להורים שלנו או לגננת. זה קשור לחברה שבה אנחנו, זו חברה של הישגיות וסיפורים בעיתון, באזז.
הכל קשור לכולם, קרדשיאנס תקראו לזה.
לפני כשנה וחצי קניתי את הספר ״סטטוס״ של אלן דה בוטון, אני אוהבת להימרח על הספרים שלי, אני קוראת כמה ספרים יחד ואלו תמיד ״ספרי חפירה״.
פסיכולוגיה, פילוסופיה, כלכלה התנהגותית, מחקר, הכל על אנשים בגדול.
בחג האחרון סיימתי את סטטוס. הספר הזה הוא בעצם סקירה מלאה של סטטוסים לאורך הדורות, איך זה התחיל, למה זה מעניין אותנו, ואיך לעזאזל יוצאים מהטירוף הזה.
ברגע שאנחנו קולטים שדברים הם אנחנו, ולא הם, ולא מסביב, והם זמניים, קל הרבה יותר להגדיר הצלחה ולהרגיש הצלחה.
עוד מילה על הגדרה.
אם חוזרים לפסקאות הראשונות בפוסט הזה, לקורסים שאני עורכת עכשיו שוב, בקורס ״שיווק פרסום וניומדיה״ יש את החלק של ״איך אנחנו מודדים הצלחה״.
לא במובן אנליטיקות, אלא ממש להגדיר לפני שיוצאים לקמפיין כלשהו- מתי אני יודע שהשגתי את מטרת הקמפיין, מתי סיימנו וכל השאר זה בונוס.
אם חוזרים לשם, אני מבינה שזה מקביל למציאות.
לדעתי, הצלחה היא רגש שבא מהמדדים שלנו לעצמנו, התשובה לשאלה ״מתי ארגיש שמשהו הגיע למטרה?״.
ברגע שנצא מהגישות האחרות ונתעסק בזה יותר, הדברים הם הרבה יותר פנימיים ותלויים בסדרי העדיפויות שלנו, במטרות שלנו, ברגע, בשטח.
אולי ככה נוצר רגש.
↓
לקבל חוות דעת מקצועית,
להתקדם בעולם העיצוב,
להביא את הערך שלך,
להשיג מטרות!
↑
״אנלא יודעת איך ראית את זה,
זה כאילו שאת
פסיכולוגית של מעצבים.״
(מעצבת פרינט, עצמאית)
הצלחה לרוב תהיה קשורה אצל אנשים במה שהם הגדירו (או לא הגדירו) לעצמם שתהיה הצלחה.
כאשר היום בני נוער מחפשים להיות מפורסמים ולא באמת אכפת להם במה הם יהיו מפורסמים (אפקט תופעת הקרדשיאנס) אז מבחינתם הצלחה זה כשיהיו להם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות והגדירו אותם "מובילי דעה" (שיווק באמצעות מובילי דעה הוא אחד הבלופים הגדולים של השנים האחרונות) – הגדרה חלולה של אנשים "שעשו" שום דבר ומשווקים אותם כמצליחים. אני יכול לספור על כף יד אחת אנשים שהם באמת משפיענים בארץ ועל שתי ידיים בעולם.
אותו הדבר בנוגע לכסף, כאשר את מגדירה את ההצלחה שלך בעובדה שתהיי מיליונרית תמיד תמדדי את ההצלחה שלך במונחים של כסף.
במקרים האחרים כשאנשים לא מגדירים לעצמם מהתחלה מה תחשב מבחינתם הצלחה אז העובדה שהם מפורסמים או מרוויחים כסף לא גורמת להם להרגיש מוצלחים והם "נאלצים" לקבל החלטה מה נחשב מבחינתם הצלחה.
היי אביב כיף שהגבת 🙂
כמו שאמרתי, הצלחה מוגדרת מהמדדים שלנו לעצמנו, והשאלה לפי מה אנחנו מודדים הצלחה של אדם אחר היא חמקמקה יותר ואפילו מעניינת יותר.
שבוע טוב!