פדנטית לאורך כל הדרך.

״ספר לי על תכונה שלילית שלך״. את השאלה הטריקית הזו כולנו מכירים מראיון עבודה שאי פעם היה לנו.

מה עונים? אה זה קל. את כולנו לימדו לומר ״אני פרפקציוניסט!״, מה רע בזה בעצם? ״הו מר מראיין. כמובן שזה רע. זה פוגע בעצמי כי אני כה מסור לעבודה״. מהמם לא? כמעט.

אם זה היה עובד ככה.

אם אתם מעצבים אתם יכולים להיות לא פרפקציוניסטים, אבל קחו בחשבון שכשלא תוציאו משהו מהודק זה יפגע בכם לרוב.

רגע מה? איך זה הגיוני? הרי נעבוד פחות לא?

״אני פרפקציוניסט!״

מילוג עברי-עברי: אדם השואף לשלמות ומתעקש על כל פרט ופרט עד התוצאה המושלמת מבחינתו.

כולנו התרגלנו לחשוב על אנשים שבאמת חלקם בפרפקציוניזם כעל אנשים שרודפים אחרי האידיאל המושלם, ובגלל זה כביכול מי ש״יש לו את זה״ גם סובל מזה.

לא הולכת לסתור את זה, יש בזה משהו. אני יודעת שאני מסוגלת לשבת עד 4 בבוקר על פרויקט שמשך אותי, כי בא לי את זה מושלם עד הסוף.

אי אפשר לומר שסבלתי באותו הפרויקט, אפשר לומר שזו לא השלכה חיובית לעבוד ב4 בבוקר במובן מסוים. עד כאן פיקס? אוקיי.

אז מה זה פדנטיות?

מילוג עברי-עברי: דַּקְדְּקָן, לא מוכן לוותר על פסיק.

פדנט הוא אותו אחד שמה שהוא שם על הדף זה מה שהוא מגיש, הוא עובד מדויק, לא רואה בין השורות, יותר יקי נקרא לזה, מה שרואים זה מה שיש. בקטע של שפוט אותי לפי מה שמולך.

באופן מפתיע (אחרת אולי לא הייתי חושבת לכתוב על ההבדל?) אני מאאאד פדנטית, כשאני נותנת ביקורת מקצועית למעצבים/ לבעלי עסקים אני תמיד מסתכלת על כל מה שמולי, זה אומר שאם יהיה שם ריווח לא נכון בין 1 ל8, או כתם הדפסה, או תפריט עם לינק שבור, או טקסט ללא הגהה, או סטייה בחיתוך… הם ישמעו על כל פיפס כזה.

במצב שמתכנתים שעשו מולי QA בדרך כלל חטפו הלם ראשוני, ומעצבת וידאו שעברה אצלי לביקורת קיבלה הערה על ריווח מקף משתנה ולא אחיד בכתוביות שבסרטון שלה (מילה- תיאור / מילה – תיאור).

קרציה? קטנונית? מקצועית? פדנטית? יו ניים איט.

ולמה מעצב טוב ירוויח מלהיות פדנט?

להיות פרפקציוניסט זה לא אושר גדול, הסיפוק מגיע רק באידיאל, רק כשיש שלמות, ולפעמים רק ב4 בבוקר כמו שאמרתי. אפשר לרדוף אחרי מושלם כלכך הרבה, לא בטוח ששם טמון האושר.

לפעמים גם טוב מאד זה בסדר. לפעמים גם סבבה זה בסדר. בסך הכל החיים הם לא וולטדיסני והמרדף אחרי המושלם לרב לא מניב.

מי שנולד כזה נולד כזה, מי שפיתח את זה פיתח את זה, אם שואלים: לא הייתי ממליצה לבעלי לב חלש או בעלי אהבה עצמית גבוהה.

הנאמנות עבור משהו פיזי שלרב לא שווה את המאמץ הפסיכי חסר הפרופורציה… עדיף לחיות בשלום עם עצמנו, וברמת סיפוק גבוהה יותר.

והנה הפוסט מגיע אליך. וזה מגיע לך. למה שווה לך להיות מהפדנטים?

1- כשאתה פדנט אתה מתרגל לעבוד נכון

אתם בטח מכירים את מצב התיקיות המבולגנות, הקבצים המפוזרים, את האגירה של מידע מיותר וצילומי מסך שלכי תמצאי אותם… כשאתה פדנט על משהו, אתה יודע לדייק את הבחירות שלך, לתייק ולמיין את כל שטות שבעולם, להיות אין-טו איט ולהעיף כל מה שלא קשור לנושא מהעיניים.

את לא תשימי טקסטים ללא הגהה ותעדיפי לשים לורם איפסום, את לא תתבלבלי מזה בהמשך העבודה, את בודאי תחסכי טעויות.
כנ״ל לתמונות לקוח שקיבלת לא באיכות, את פשוט לא תגעי בהן, או שתזרקי לך סטריפים עבים מעל, הכל יהיה ממש מסודר ולא כי את מרי פופינס, פשוט כי את עובדת לפי ״מה שרואים זה מה יש״.

2- משדרים מקצועיות

אין דבר כזה ״אחר כך יהיה״, ״תדמיין ששם יש״ וכו׳, התמונה המלאה תמיד בפרצוף בדיוק כמו ריבוע כחול בגריד אתר ששומר מקום לפרסומת העתידית שלו. כשאתה בטוח בזה אני בטוח בזה.

אין את בזבוז הזמן ללקוח בדמיונות על העתיד, אין את בזבוז הזמן במעבר עבודה בין מעצבים שונים/ אנשי מקצוע שונים. למה? שוב. מה שרואים זה מה יש. מבחינת התפיסה, אין פרשנות של משהו מעבר.

3- חומרים מאושרים יותר מהר

וזה אולי הצד הכי פרקטי כאן. חומרים שלכם יקבלו אישור מהר יותר כי מה שקורה במוח זה חיפוש מציאות. כשדברים יושבים נכון מההתחלה, למשל אין מעל תמונה קרדיטים שמפריעים לי לראות את המצב המציאותי אליו אני מצפה כלקוח.

כשהכל אמיתי יותר הכל קרוב למציאות. משפט מפגר אה? אבל כשהכל יכול להיחשב כמשהו עומד ויציב המוח יאמין לזה מהר יותר. משמע אם העמדתם בלוק טקסט והוא לא באמת מרווח נכון, תתווכחו איתי עד מחר ואתם יודעים שזה ככה: טיפוגרפיה נכונה משפיעה פסיכולוגית על הצופה.

משמע שאם הריווח של הכותרת לא נכון- זה משפיע פסיכולוגית על המוח של הלקוח שלכם! כן, זה בדוק. לא שווה להשקיע עוד דקה (והגזמתי)? דקה ותגדילו את סיכויי האישור. בחיי.

דיוק זה הכל

המשמעות שנוצרת בעבודה עם מעצב מדויק היא ערך מוסף לא נורמאלי, כי מעבר לזה שלא תבזבזו זמן יקר של אף אחד ותשדרו מקצועיות, כשסקיצה שהצד השני מקבל מגיעה במצב מדויק ונקי קרוב לודאי שקל יותר לאשר אותה. וזה הכי חשוב לנו!

תהיו חדים. חמש דקות לפני שאתם מוציאים מייל תקראו שוב את הבריף, תראו שסגרתם את כל הפינות, תראו שהקבצים נקיים ממחשבות ומשיטות עבודה;

רק אחרי זה תוציאו לאויר העולם את הבייבי. הוא לא חייב להיות בר רפאלי, הוא כן מוכרח להיות תינוק ברור 🙂

↓
רוצה לייעל את חיי העיצוב שלך?
☆ אני מחכה לך כאן!