על אינטואיציה ועיצוב.

אם פייסבוק פרצה בארץ באיזור 2008, אז הממומנים הגיעו קצת אחרי. עד אז, גם בלי קשר לקמפיינים ממומנים ולמרות שהיו אנליטיקס היו קיימים, למיטב זכרוני פחות היו בוחנים עיצוב כממיר או לא ממיר בצורה טכנית-טהורה יותר.

בשבוע ומשהו שחלפו יצא לי לחזור לעבוד עם קמפיינים כאלו בשביל אמבד, אחרי שנים שלא ניהלתי במערכת אלא העברתי הלאה כלמני חומרים של לקוחות. המערכת של מר צוקי השתנתה בלפחות 60%, הצורה שבה הדברים עובדים היא אחרת מבפנים, ואם תשאלו אותי- לא סתם נוצרים באגים ויש אינטרס בעולם (שוקינג).

היום בצהריים, אחרי כמה שעות של קופי ועיצוב באופציות לקריאייטיב חדש שיעלה, מצאתי אותי אומרת לאיש שיווק ״השבוע ממש עבדתי לפי אינטואיציה, זה לא היה ככה פעם, זה לא אמור להיות קר יותר?״.

כשאמרתי משהו דומה לחבר שהתעסק בזה בעבר הוא ענה ״אני לא בטוח שאמורים לעבוד בלי אינטואיציה״. לקח לי רגע, ופתאום קלטתי.

כמה שיזוזו וישתנו הקרקעות, כמה שינסו להאכיל אותנו ב״הנה התקדמנו והכל שונה״, אין תחליף לאינטואיציה.

ולמה בעצם אין תחליף לאינטואיציה?

ככל שיש למעצב יותר ניסיון במה שהוא עושה, והוא יותר שמע על הדברים שעבדו לו או שלא עבדו לו, אינטואיציה היא כמו ניחוש מושכל.

שמה כאן רגע סייג: לא מדברת כרגע על ביקורת גרפית בעיצוב, על מה נכון ומה לא נכון, על סדר הדברים, היררכיות והולכת העין. מדברת כביכול קר על ״מה יעבוד״ אחרי שכל אלו תקינים (למרות שבואו, יש קשר בין השניים, ועדיין יש פה עוד מרכיב סודי).

תחושות הבטן שלי לגבי עיצוב היום הן לא תחושות הבטן שהיו לי כסטודנטית או לפני, עברו מאז המון שנים, העבודות שלי יצאו ללא מעט ״הנה הנתונים״. ראיתי את ה״עבד״ ואת ה״צריכים עוד משהו״.

תחושות הבטן ככל הנראה התחזקו עם השנים, ובדיוק בגלל זה הן לא משהו שחד משמעית אין להישען עליו או גם עליו.

היגיון בריא בתכלס.

לפעמים, ובטח בקמפיינים לא עצומים מבחינת נפח קהל, דווקא עדיף להשתמש בבנאדם שמכיר את השטח כשמשהו עובד שונה משציפינו.

זה קצת דומה ללעצב מותג בלי לדעת מה האסטרטגיה שלו (ואז אולי נגיע למטרה ואולי לא), לעומת לעצב מתוך אסטרטגיה (ואז יש יותר סיכוי שנגיע).

לצורך העניין, לתחילת הקמפיין הנוכחי הגעתי עם 12 אופציות לקריאייטיב (בחיי) שהפכו ל3 אופציות בוורסיות אחרות דווקא, על סמך עצה של קמפיינר מבחוץ.

אחרי כמה ימים הקשבתי לבטן שלי ושיניתי את הקריאייטיב, גם התוצאות השתנו והתייעלו. האם אפשר להסיק מזה משהו גורף? עדיין כנראה שלא, זה לא שאפשר לומר שחד משמעית בכל דבר שבו נרצה להמיר (אם חושבים על זה לעומק- כל העבודה שלנו כמעצבים היא המרה אחת גדולה, כי מעצב תמיד עובד מאיזו מטרה) בגלל שזו כולה דוגמא אחת.

אבל היום כששמעתי את הפידבק ל״אני לא אמורה לעבוד לפי אינטואיציה עכשיו״, פתאום הבנתי שזו הנחה מוזרה נורא כשיש ניסיון.

בטח שאמורים להשתמש באינטואיציה, בטח שהמציאות היא לא רובוט, ובטח שגם אני כמעט שכחתי מזה.

עצרתי כדי לשתף, אולי זה ישנה לכם משהו ביומיום, המקצועי או בכלל (:

 

↓
רוצה ללמוד ליצור אותיות לבד?
(כןכן, בלי שום פונט)
+ הקורס המקצועי ללטרינג +

חמישה שבועות יצירתיים,
שיעורים חיים דרך הזום!
↑

״הכי אהבתי שפירקת את זה ל6 סוגים של
דרכים שבהן אפשר ליצור את האותיות,
זה עשה לי מלא סדר באיך בכלל לגשת לנושא״

״כבר מההתחלה היה מאוד מעשי ופרקטי
והרגשתי שממש אפשר לצלול
לתוך העבודה, הייתי מלאת השראה״

״בחיים לא קניתי משהו מהר כמו
שקניתי את הקורס הזה,
והוא התעלה על הציפיות שלי״

(מתוך משובים אנונימיים)

 

.