רושם וזיכרון במצבי ספיישל.

רושם. כמה פעמים בחיים חפרו לנו על רושם, על רושם ראשוני אפילו, על ה״אין שני״. אז היום נדבר דווקא על רושם לא ראשוני, על מה שנשאר במוח, על המיצוי.

פעם חברה שהלכה לנטורופת הסבירה לי משהו בנטורופתיה, היא קראה לזה המיצוי של המיצוי. ז״א הזיכרון הרחוק מהדבר הוא ה׳תרופה׳ שמוכרים בסוף ללקוח. רק הרושם, רק מה שהגוף באמת צריך בלי המסביב הזה אולי.

השבוע היה סשן ייעוץ עם מיועצת שאנחנו עובדות על פורטפוליו חדש בשבילה. כחלק יוצא מהעבודה עליו היא לומדת על סיטואציות מיוחדות/ לימיטד אדישן במיתוג ושפה שמפתחים מאפס. על סיטואציות של שבירת החוקים.

זו מיועצת שמסבה מקצוע מתחום אחר וככה יוצא שתיק העבודות בעצם גם מרחיב הרבה מעבר בידע העיצובי-רעיוני שלה.

(אפרופו רושם, לפני שנפגשנו היא דאגה ליידע אותי שאין לה את זה באיור או כתיבה של טקסטים. ממ כן, ניחשתם! היום היא לגמרי אוהבת להתעסק בשניהם ונפתח לה).

בכולופן, בסיטואציות החד-פעמיות/ מיוחדות/ דורשות התייחסות אחרת בגלל אירוע ספיישל שרוצים לספר עליו או בגלל מדיומים עם זמן חשיפה מאד מזערי > שם דיברנו והרחבנו על רושם, ועל הפיענוח של ״מה בתכלס המוח זוכר מהשפה״;

רושם ארוך: איך שהמוח רושם את הזיכרון.

לאו דווקא איך היא מתנהגת בחוקיות היבשה שלה, אלא ממש מה הרושם שנשאר, הזיכרון שאם סוגרים עיניים מדמיינים בסופו של דבר.

כי במצבים שאין אופציה להשאיר לוגו כפי שהוא (שטח פיצקולי לניצול שיווקי למשל) או טקסט כפי שהוא ומאפיינים ויזואלים צורניים כפי שהם = צריך ״לקצר״.

אבל לא סתם לקצר קו מסויים וקופי מסויים מבחינת אורך, אלא ממש לקצר לתמצית החוויה שבראש, לנסות לעבד מהסוף להתחלה, לפתוח תוצרים שעיצבנו לפי החוקיות ביי דה בוק ולשפוט מה מייצר בהם זיכרון.

לפעמים יישור מסויים ממש מובהק כזיכרון, לפעמים זה מינון צבע שמופיע בד״כ וכרגע אין צ׳אנס אליו בסדר הרגיל, זה בדיוק מה שצריך לפצח.

עכשיו מה יפה? בדומה לשפה מתפתחת שלא נתקעת בקופי פייסט של צבע-צורה-פונט תמיד באותו אופן, בשפה שבה פתאום אירוע ספיישל קורה או שת״פ 50-50 במשהו, עדיין יש ניואנסים שאפשר לפענח ב״מה מייצר את הרושם בתוך מה שכבר יצרתי״.

פיצוח רושם שנשאר, בדיעבד.

במקרה שעליו עבדנו השבוע בייעוץ הבנו שהיישור יכול להתחלף בסטורי מאד מהיר וממומן. עברנו ממסרקים ימינה למסרקי אמצע, ופתאום בלי כותרת משנה מלווה שנצמדה בכל תוצר עד כה.

הבנו שהלוגו יכול להסיר מעליו חלקים ספציפיים רק נקודתית כאן, שהאלמנט הקווי לא מחייב פה ושאפשר לשייך אותו בקליק הבא (למשל בדף הנחיתה שיפתח).

הבנו שבצורניות אפשר לעדן חלק מסויים שנשבר בד״כ וכרגע לא ישבר + גם לא להראות הרבה ממנה (/ רק רמז אליה).

ואותו עולם נשמר! אהא!

איך יודעים ששמרנו על העולם המיתוגי?

א/ אחרי המסקנות מהעיניים שבחנו את שאר התוצרים

ב/ אחרי ניסיון יישום ב2-3 פריימים שייצאנו לטסט בנייד (המדיה הייתה שייכת לנייד באותו מקרה)

ג/ פותחים שוב תוצרים שעובדים בחוקיות ביי דה בוק, גם כשהם בנויים בשפה מתפתחת (יאס!) ומסתכלים אם כולם עדיין על אותו רושם, אותה משפחה וזיכרון דורי אם תרצו

ד/ כשהמשפחה מרגישה עדיין משפחה, הגענו ליעד במצבים המיוחדים של המותג

בחיים האמיתיים כמו בפיתוח שפה. כמה כיפיים הרגעים שהשגרה נשברת ובכלזאת השורש נשאר, האמת הפנימית נשמרת (:

בעוד מבט על זיכרון ורושם ארוך.

גם משברים הם הזדמנות להשתמש ברושם ארוך. אוהבת סוציולוגיה תחיה, ובחודש האחרון צפיתי בפעם השניה באח הגדול של 2018.

אוהבת סוציולוגיה, אמרתי.

הסתקרנתי לגלות כמה זיכרונות מדופדפים מהראש כשממצבים לנו אותן אחרת, למשל במשבצות ליהוק שזכרתי שונה.

זו עונה ששימרו בה המון את הרעיון של 2 בגידות בקרו בה. בפועל היו 2 סיפורי התאהבות, כשאחת אכן מומשה והשניה הייתה טראגית כש״קרה והרגשנו ולא נתקדם״.

מה ללמוד מזה? לפעמים אירועים תקשורתיים פחות נעימים קורים סביב מותגים, מאד תלוי איך נתווך אותם לקהל היעד.

כל תצורה של זיהוי מותגי יכולה לייעל תיווך: סאונד, קצב, ריח, צורה, צבע, פונט.

אם תחזרו בזמן תיזכרו שאי שם היה משבר דיי רציני בפס היצור של עלית, הפרסום שתמך אח״כ ב״יווו איך אתם התגעגעתם אלינו״ (למרות שבואו, הם התגעגעו אלינו כצרכנים) הוא פנומנלי.

גם משברים מותגיים (בגידות, יונים במפעל, טעות בפס ייצור כמו אצל אנג׳ל אגב) הם הזדמנות מהסוג של אירוע ספיישל.

להיות בעמדה של כוח וגב זקוף על הצדדים הטובים שתוחזקו לאורך חיי המותג, ולא בעמדה של הצטדקות ומסכנות מרגע המשבר הספציפי, ככה משמרים דרך.

אותו השורש הוא תמיד הלב. בו הפיתרון.

 

↓
ייעוץ מקצועי למעצבים,
כבר קיבלת?
+ סשנים אחד על אחד +

↑
״יא מהממת!
המלצה מכל הלב והלוואי ותפרסמי אותה.
אין כמוך, אני כולי ציפייה לסיבה לעשות
איתך סשן כי ברור לי שיצאו מזה מטעמים.
והנה שוב זה קרה! גאונות של סיעור מוחות.
.
אני עוד בעננים מהפיצוח של היום,
מחכה שמחר כבר יגיע ואוכל
להמשיך לעבוד על הפרויקט.
.
תודה לך! על החדות, החן, הדיוק,
ההסברים הנלווים והחיוך הכובש.
מחכה לסשן הבא שלנו (: ״
(אסטרטגית ואשת שיווק, עצמאית)