על חינם ואגואיזם.

אין מעצב שלא עשה עבודה בחינם במהלך חייו.
לפני שאתם מנופפים בידיים לצד צעקות ״אבל היי אני מעולם לא עשיתי!״ תענו לי רגע מתי הגדרתם אתכם למעצבים, ואם לא נגעתם בג׳סטה מסוג מתנה לסבתוש מכל הנכדים. אה כן? אז זה נחשב.

אם לקחת את זה אין יור פייס: אני נגד השיט הזה. אין מתנות חינם אומרת הקלישאה, וכמו כל קלישאה… כן. קיבלתם משהו חינם? צפו להתקלה, או שבעצם שילמתם עליה וזה מגולם פנימה בחשבון.

לעבוד בחינם, להאמין בחינם

פעם כתבתי על אנשי האקסטרה ועל איך שאני תמיד עושה יותר משנדרש, בהמשך הפוסט ניגע ב״מתי כן בחינם״ כי לעיתים אני מאמינה בחינם ואפילו מאד.

מתפלאים שאפשר גם וגם? הרי אנחנו אנושיים ותמיד יש מקרים יוצאים מהכלל, אבל תביאו משהו לשתות ונתחיל בעניין העיקרי:

פשוט אימרו לא!

למה לא? כסף הוא חלק מהחיים היומיומיים. לא בקטע מסריח אבל כולנו צריכים לחיות טוב מבלי להזדקק לאיש. אנחנו כבר ״ילדים גדולים״, לאף אחד לא נעים שנתמכים בו וכמובן שלא נעים להיתמך.

רובנו לא חולמים על וילות בסביון וסטטוס גבוה, או לפחות אני לא חולמת; אנחנו כן חולמים לחיות טוב, שזה בפשטות להיות מסוגל להסתובב עם עצמך ועם הרצונות שלך, ולאפשר להם להיות.

אם זה קינוח נוסף במסעדה ואם זה רכב חדש ואייפון 7 ומשרד חתיך. בא לנו להגשים, לחלום, לרכוש ולהתבונן ברכוש מקרוב.

אנחנו שטחיים, כמו כל יצור חי, ולא תמיד זה כזה רע כמו שזה נשמע/ נכתב.
הבעייתיות בעבודה חינמית נמצאת בעיקר בעניין של חינוך השוק, זה מתחלק כך:

1- ניצול:

כשאנחנו עובדים בחינם על ״זה יקח לך גג שעה! את תהני מזה!״ אנחנו מרגילים את הצד השני ל-

״שעה היא זמן חסר ערך עבורי, אין לי משהו חשוב יותר להתעסק בו כרגע, אתה צודק שהשמש זורחת ממך״,

ול- ״ההנאה שלי לא מובנת מאליה, בחרתי בעיצוב כקריירה דווקא כי זו קריירה ולא כי ככה אני נהנת מהיומיום שלי״, ולגרוע מכל- ״בעצם אתה הוא זה שעושה לי טובה, בלעדייך לא הייתי נהנת״.

אין ספק שמאחד ההרגלים האלו יגיעו עוד בקשות רבות וטובות של סינג׳ורים, יחד עם המחשבה האידיוטית שנסכים ברצון רב.

2- ערך למקצוע/ זילות המעצב:

״יכולתי לעשות זאת בעצמי, פשוט אין לי זמן״ זו אמירה שכולנו שמענו בהיכרות אישית.

התפיסה המקבילה שאני נוהגת להשתמש בה באירועים כאלו היא ״יכולתי להיות רופאה בעצמי, פשוט לא היה לי 7 שנים להשקיע״, עם ההבנה הברורה שלא כל אחד יכל להיות מעצב, שזה לא באמת תלוי זמן.

נגזר מכאן שיש לנו זמן בשפע, מה זה בשבילנו כמה פינות לסגור עבור האחר? כבר תרמתם לקהילה שלא צריכה תרומות? 🙂

קיבלתי פעם פנייה מ״התלהבנו מהעבודות שלך ומהנגיעה האישית. חשבנו שתוכלי לעזור לנו בעיצוב דיסקים ופוסטרים להופעות. אין לנו כסף כי עוד לא מכירים אותנו, אבל ניתן לך קרדיט!״.

קרדיט מקבל גם קמפיין של הון עתק, קרדיט הוא בייסיק ולא מתנה/ תמורה, בטח שלא מאלמוניים. הנחמדים שוחררו ממני רק לאחר שקיבלו את הגירסא המקוצרת לפוסט הזה, אני ממליצה לכל מעצב להשתתף במיגור התופעה.

3- ערך לעבודה/ זילות התוצר:

לסעיפים שמעליי נולד ילד חמודי שהוא התוצר שלכם, התוצר החינמי ששמתם עליו מזמנכם הפנוי או הפחות פנוי. נניח והילד יפה והכל טוב, מגיע השלב שכולנו אוהבים- תיקונים!

רגע מה… תיקונים בחינם? כןכן. אם תגללו אחורה תבינו שהרגלנו את השוק.

יוהו! תיקונים! מפה לשם אנחנו בפינגפונג בין מעצב לבין סמי-לקוח שנדמה לו שהוא אחד שמבין ויודע (ממש כמו עם תיקונים מטופשים שקורים לעיתים עם לקוחות אמיתיים), ובגלל שזה בא לנו בקלות וכיף ^ הוא פתאום בטוח בדעתו עוד יותר, כדי שנהנה עוד קצת.

גם אם אתם אתם מעצבים טובים ומשכנעים טובים, ודאי הרסתם חלק מהתוצר. הוא עדיין בסדר כי אתם מוכשרים, אבל זה כבר לא מושלם בעיניכם. מבאס. אם העבודה חינמית לפחות כדאי שנשוויץ בה.

הסיפורים האלו על קרדיטים, הנאה ותוצרים שלבסוף מאכזבים את עצמנו הם סיסטמה חוזרת מחינמיות של עבודה. הם נמצאים בכל תחום אבל במיוחד אצלנו.

כולנו אוהבים חינם, וכולנו בטוחים שאנחנו יודעים הכל, וכולנו טועים אם חינכנו רע, ומסתבר שחינכנו רע;

במקביל לאמבד וללקוחות אני שומעת המון מעצבים (או צרות של מעצבים) במסגרת הגינה ההומוריסטית שהקמנו, אורי אופן ואני, ששמה ״תעשה פרחים ברקע״. אם לא הכרתם אותה אל תגלו לי. האמינו לי, הסיסטמה חוזרת, הלופ. אוי הלופ.

טוב. זה זוועה. למה נשמע לך שכן בחינם?!

יש מקרים בהם אני עובדת בחינם, גם במשך תקופה. אם מכללים את הסיבות מגלים שמדובר בשייכות יתר, תחושת שליחות או תרומה, או אפילו בגלל משהו שאין לנו מושג בו (לפעמים קורה שאין לנו מושג, תתפלאו).

1- ״זה גם שלי״:

אמונה עיוורת בפרוייקט מסויים בגדר הסטרטאפ של עצמכם, אמונה באדם ספציפי ובדרך שלו, אמונה במטרה משותפת שהיא בעצם האמונה שלכם.

אמנם אתם מאמינים בכל פרויקט שאתם עובדים עליו (אולי לא באופן מלא), וכל לקוח שקיבלתם (או שזו אני) הוא אחד שהאמנתם בו ובדרך שלו, אבל בסעיף הזה אני מדברת על יותר מזה.

יותר מ״רק עבודה״, משהו שהוא מלב החיים שלכם.

דרך שאתם רוצים להיות חלק ממנה בכל מחיר, נטו מתשוקה, אהבה וסקרנות. הפעם בוער בכם להגשים ולחוות עד הסוף, בלי דד ליין ועם אינסוף מחוייבות.

משהו שלא אכפת לכם לתת בשבילו את כל הזמן הפנוי שאין. בשיגעון כמו בעיוורון.

2- תרומה ולבביות:

מעת לעת אני תורמת לעמותות, יש בכולנו חמלה ואהבה לזולת ואני בהחלט יכולה להבין עבודות שנעשות כתרומה וכעזרה לגוף שבאמת צריך.

לא אכנס איתכם ל״לתת זה לקבל״ כי אני מאמינה שנתינה אמיתית נעשית למען נתינה אמיתית, אני לא נותנת עם אינטרס כי זה פשוט מוריד מהמוטיבציה.

3- לימוד מבפנים:

עבודה עם אדם שרציתם ללמוד ממנו ובאה לכם בגדר ״שכר לימוד״, כאילו ששילמתם מהזמן שלכם על אקדמיה ועוד עשו לכם הנחה.

זה דבר שלא ניתן לתמחר, ערך מוסף שקיבלתם או מצב שבו אתם המורים ואתם גם התלמידים. כשיש סימביוזה מוחלטת. נדיר, אבל קיים.

4- אתגר אוטודידקטי:

תחרות עם עצמכם (או תחרות ממשית), משהו שלא ידעתם ובא לכם ללמוד בעצמכם, משהו שחיכיתם שמישהו ידחף אתכם להבין.

לגדול ולהגדיל את היכולות שלנו זה במקום עליון בעיניי, מדי פעם חשוב לגעת קצת מסביב, לחדש, לעניין את עצמנו, להשתנות במעט, לפתוח ראש לכיוונים נוספים.

לא רק במסגרת עיצוב אלא גם בדברים שנדבקים לזה (קוד, כתיבה, ניהול, שיווק, קהילה, סושיאל ועוד דברים שאני עושה בעשר אצבעות כאן). אם יש מישהו שיתזכר אתכם ש״עכשיו זה הזמן ללמוד״, בין אם טכניקה בין אם מחשבה, קפצו עליו.

עץ או פאלי

בדרך כלל יהיו שני צדדים לבעיות שנקרות בחיינו, לפעמים הם לא באמת בעיות, לפעמים זו הזדמנות לרגש את עצמנו ללא גבולות, ללא מחשבה על ״האם זה בכלל משתלם לי״.

קבלו החלטות משיקול דעת ואל תפחדו לחנך את השוק, אפילו במילים.

אם פנו אליכם במטרת חינם-חזירי, העניקו תגובה על חשבון הבית 🙂

↓
עוד לא קיבלת ייעוץ מקצועי למעצבים?
+ זה הזמן לגדול +